למה צריך לחכות 10 דקות בממד בזמן אזעקה
10 דקות שיכולות לשנות חיים: למה באמת מחכים בממ"ד?
נשמעת האזעקה? אל תמהרו לצאת
תארו לעצמכם: אתם שומעים אזעקה, כולכם כבר בממד, והנה… שקט. לא נשמעת עוד נפילה, לא קולות פיצוץ – כלומר, הכול נגמר, נכון? אז לא בדיוק. דווקא עכשיו מתחיל החלק שרוב האנשים ממהרים לדלג עליו – הישארות בממד לפחות 10 דקות אחרי שנשמעת האזעקה. אבל למה בעצם? האם אנחנו לא סתם מאריכים את הסבל והלחץ המיותר? והתשובה, כמובן – ממש לא.
אז מה מסתתר מאחורי המספר הזה – 10 דקות?
10 דקות אולי נשמעות מקריות, אבל הן בעצם תוצאה של שנים של ניסיון, מחקר ואירועים אמתיים.
במצבי חירום שונים, הטעות הנפוצה והיקרה ביותר היא היציאה מהממד מוקדם מדי. כשמתפשטים על הנתונים, מבינים שחלק מהסכנות הכי גדולות דווקא מסתתרות אחרי ה"שקט".
- גלי הדף מאוחרים: לעיתים נרשמות פגיעות נוספות שנובעות מגלי הדף שמגיעים באיחור מסוים.
- ירי נוסף: מטחים מרובים יכולים לכלול מספר נפילות בהפרשים של דקות. סוללות הטילים לא תמיד יורות הכול בבת אחת.
- יירוטים באיחור: לפעמים כיפת ברזל או מערכות יירוט אחרות משגרות טילים כמה שניות (או דקות) אחרי האזעקה – במיוחד כשיש התרעות מרובות.
וכמובן – ההפתעה הכי פחות נעימה: רסיסי נפילות
כשהכל נראה שקט, אבל בעצם זוהי הרגיעה שלפני הסערה השקטה – רסיסים עוד באוויר, חלקים של טילים ויירוטים נופלים ללא התראה, בלי פיצוץ או אזעקה נוספת. תוך כדי שאנחנו מתבדחים מחוץ לממד – חתיכת ברזל עלולה להפוך אותנו לסטטיסטיקה בעיתון.
אנשים שואלים: "אבל למה דווקא 10 דקות?"
שאלות טובות, הנה כמה מהנפוצות ביותר – והתשובות שיכולות להפוך אותך ממחפש פזיז למומחה זהיר:
- שאלה: "אבל המערכת לא תגיד לי מתי זה בטוח?"
תשובה: לרוב אין התרעה חוזרת כשהסכנה חולפת. לכן ההמתנה המינימלית מומלצת – עשר הדקות הן רשת הביטחון שלך. - שאלה: "הטיל בכלל לא נפל קרוב, אז למה לחכות?"
תשובה: רסיסים עפים קילומטרים! לא מעט פגיעות קשות נגרמו מרסיסים במעגלים שלא נחשבו "בטווח ישיר". - שאלה: "מה אם יש אזעקה נוספת תוך כדי?"
תשובה: זה בדיוק פחד הסרק שמחייב להישאר במרחב המוגן – הסבירות לירי חוזר תוך דקות היא גבוהה יותר ממה שחושבים. - שאלה: "אבל זה מלחיץ אותי – לא עדיף 'לצאת לנשום'?"
תשובה: אפשר לנשום בינתיים – רק תעשו את זה בתוך הממד. לשבת, לשתות מים, וגם לצחוק – כל עוד אתם בפנים, אתם בטוחים.
מה קורה בדקה ה-11?
כשאתם יוצאים מהממד אחרי 10 דקות – אתם לא עושים את זה סתם כי איזה טופס הנחיות אמר ככה. אתם עושים את זה כי הבנתם שעד אז:
- הסיכוי להפתעות קטלניות יורד דרמטית
- רוב הירי הראשי והמשני כבר התרחש (אם בכלל)
- מערכות ההגנה הספיקו לפעול ולהרגיע את המרחב האווירי
למעשה, אם הייתם יוצאים בדקה החמישית – הייתם פגיעים בהרבה יותר משתיים-שלוש דרגות. ההבדל הקטן הזה הוא ברמת החיים עצמם. ולפעמים, כל מה שצריך זה טיימר פשוט על השעון.
ומה עושים בינתיים בממד?
כדי להפוך את אותן 10 דקות למועילות ואולי אפילו לחוויה לא טראומטית – הנה כמה רעיונות שיכולים להועיל:
- לילדים: משחקי קלפים, סיפורים קצרים, חידות קלות.
- למבוגרים: נשימות מרגיעות, בדיקת ציוד ומוכנות, סריקת חדשות (רק במידה).
- לכולם: מוזיקה שקטה, שירים מוכרים, או סתם שיחה מצחיקה על היום שעבר.
6 דברים שלא כדאי לחשוב עליהם כשנמצאים בממד
- "נו, זה כבר עבר, למה להישאר?"
- "העיר שלי לא הייתה יעד אף פעם – זה מקרי"
- "אם זה גורלי, זה יקרה בכל מקרה"
- "פעם לא היו ממ"דים ויצאנו מזה בחיים"
- "אני רק אזרוק את הזבל מהר…"
- "רגע, שכחתי את הנייד – נחטוף אותו בשנייה!"
כל אחת מהמחשבות האלה עלולה לעלות ביוקר. והבעיה היא שהרגע הזה שבו יוצאים החוצה בפזיזות – קורה בדיוק כשהכול לכאורה שקט. דווקא אז, הפתעות קורות.
התגנבות יחידים מהמרחב המוגן – למה זה לא עובד?
תמיד יש את האחד ש"צריך לבדוק אם הילד חזר לשיעור זום" או "לראות אם הכלב בסדר בסלון". באירועים מתועדים – פעמים רבות האנשים הללו היו בדיוק אלו שנפגעו.
אז נכון, זה לא תמיד הרואי או קול לציית להוראות, אבל בפועל – מי שמשלים עשר הדקות בפנים, לא רק מגן על עצמו, אלא מהווה דוגמה לאחרים.
במקום לספור את הדקות – תנו להן לעבוד בשבילכם
בסופו של דבר, 10 הדקות האלו הן אולי הדבר הכי חכם שאנחנו יכולים לעשות כשאיום אמיתי מרחף מעלינו. זה הזמן להאט, לשים את החיים בהמתנה לזמן קצר – ולהרוויח את כל החיים אחר כך.
אי אפשר לדעת מתי תהיו זקוקים למידע הזה. אבל בפעם הבאה שתהיו בממד, ותשמעו את השקט הזה שעולה אחרי הסערה – תזכרו: עוד 10 דקות ואתם בחוץ. ולא מתחרטים על זה.