כמה מרוויח חוקר אקדמי: מדריך השכר המלא

המסע אל תוך השכר האקדמי: האם המוח שווה יותר מכסף?

כולם מדברים על עולם הפיננסים, על מניות, נדל"ן וסטארטאפים. זה עולם שוקק, עם מספרים גדולים וכותרות נוצצות.

אבל מה קורה בפינה קצת יותר שקטה של העולם האינטלקטואלי?

שם, באוניברסיטאות ובמכוני המחקר, אנשים מקדישים את חייהם לחקר האמת, לפריצת גבולות הידע האנושי.

הם חיים בעולם של תיאוריות מורכבות, ניסויים פורצי דרך ודיונים אינסופיים על דקויות שבחוץ אולי נראות שוליות.

הם מבלים שנים ארוכות בלימודים, אחר כך במחקר.

הם משקיעים שעות אינסופיות בספריות (היום זה כבר דיגיטלי, אבל עדיין), במעבדות, או מול מסכים מלאי נתונים.

הם אלו שמגלים את הטיפול למחלה, מפתחים את הטכנולוגיה הבאה, או עוזרים לנו להבין טוב יותר את ההיסטוריה האנושית והחברה בה אנו חיים.

אבל בואו נודה באמת: גם המוח הכי מבריק צריך לאכול משהו בערב, לשלם חשבונות, אולי אפילו להרשות לעצמו חופשה קצרה פעם בשנה.

אז כמה באמת מרוויח מי שמקדיש את חייו למדע או למחקר במדעי הרוח והחברה?

האם "האקדמיה" היא באמת מגדל שן מנותק כלכלית, מקום שבו התשוקה לידע היא המטבע העיקרי (וכמעט היחיד)?

או שיש שם עולם שלם של הכנסות, הטבות ואתגרים פיננסיים שכדאי להכיר לעומק?

תתכוננו לצלול איתנו למסע שחושף את כל הקלפים – מהסטודנט לדוקטורט שמסתפק במלגה צנועה, דרך הפוסט-דוקטורנט שמנסה לבנות את הקריירה שלו, ועד לפרופסור מן המניין שהפך לשם דבר בתחומו והשפעתו חורגת הרבה מעבר לגבולות האוניברסיטה.

אנחנו הולכים לשבור כמה מיתוסים שגורים.

לחשוף כמה מספרים אולי קצת מפתיעים.

ולהבין אחת ולתמיד מהו השווי הכלכלי האמיתי של מי שדוחף את גבולות הידע שלנו, ואיך נראית התמונה הפיננסית הכוללת של מסע בנתיבים האקדמיים.

זה מדריך השכר המלא, אבל אל תצפו רק למספרים יבשים.

אנחנו כאן כדי לספר את הסיפור המלא, על הכסף ועל כל מה שמסביב.

המסלול המפותל: מתי מתחילים בכלל לראות "שכר" באקדמיה?

הכניסה לעולם האקדמי דומה קצת למסלול ריצה למרחקים ארוכים. זה לא ספרינט.

ובשנים הראשונות, בטח בהשוואה למי שהולך לעולם ההייטק או המשפטים מיד אחרי התואר הראשון, זה יכול להרגיש כאילו התשלום הוא בעיקר ב"הבטחות לעתיד".

1. שנות ה-PhD והפוסט-דוקטורט: חיים על מלגה (ולמה זה לא בהכרח רע כל כך)?

התואר השלישי, הדוקטורט, הוא השלב הקריטי.

בשנים האלה, שארכות בדרך כלל 4-6 שנים (תלוי בתחום וביכולות הישרדות שלכם מול המנחה), רוב הסטודנטים מקבלים סוג של מלגה.

חשוב להבין: זו לרוב לא משכורת במובן הקלאסי.

זה לא תמיד כולל הטבות סוציאליות כמו פנסיה או ביטוח בריאות מקיף (למרות שזה משתנה בין מוסדות ומדינות).

גובה המלגה משתנה דרמטית.

הוא תלוי במוסד (אוניברסיטה יוקרתית תשלם יותר?), בתחום המחקר (מדעי הטבע והמחשב לרוב מתוקצבים טוב יותר), ובמקור המלגה (מלגה פנימית של האוניברסיטה מול מלגה חיצונית תחרותית).

בואו נאמר את זה בעדינות: לחיות על מלגת דוקטורט זה לא לחיות ברווחה כלכלית.

זה בדרך כלל מספיק כדי לכסות שכירות (אם שותפים בדירה), אוכל בסיסי, והרבה מאוד קפה.

קפה, מסתבר, הוא הדלק העיקרי בהרבה מעבדות ומשרדים בשנים האלה.

אז למה אנשים עושים את זה?

• תשוקה למחקר: הסיבה העיקרית. הרצון לחקור נושא שמרתק אותם.
• בניית קריירה: דוקטורט הוא תנאי סף לרוב התפקידים האקדמיים הקבועים.
• נטוורקינג: הזדמנות ליצור קשרים עם חוקרים מובילים בעולם.
• הבטחה עתידית: האמונה (והתקווה) שההשקעה הזו תשתלם כלכלית בהמשך.

אחרי הדוקטורט מגיע שלב הפוסט-דוקטורט.

זה שלב הכרחי כמעט בכל התחומים שבו צוברים ניסיון מחקרי נוסף, בדרך כלל במוסד מחקר אחר (לפעמים בחו"ל). זה שלב קריטי להרחבת אופקים ולחיזוק ה-CV.

שכר הפוסט-דוקטורנט בדרך כלל גבוה יותר ממלגת הדוקטורט.

זה כבר מתחיל להיראות קצת יותר כמו משכורת, ולפעמים כולל גם הטבות.

אבל גם כאן, זה לא השכר שהייתם רואים בעולם התעשייה למישהו עם רמת מומחיות דומה.

זה שלב שבו עדיין יש הרבה אי-ודאות לגבי המשרה הקבועה הבאה.

זה שלב של לוליינות פיננסית לא פשוטה, בטח אם כבר יש משפחה או התחייבויות כלכליות.

השכר מתחיל לעלות: תפקידי סגל זוטר ובכיר

אחרי שנות הדוקטורט והפוסט-דוקטורט, מגיע הרגע המיוחל (והתחרותי להחריד): מציאת משרת סגל ראשונה.

זו בדרך כלל משרה במסלול "קביעות" (Tenure Track) באוניברסיטה או מכללה.

התואר ההתחלתי הוא לרוב "מרצה" או "מרצה בכיר" (Assistant/Associate Professor במודלים מסוימים).

1. מרצה (Assistant Professor): הצעד הראשון במעלה השכר?

כאן השכר עושה קפיצת מדרגה משמעותית לעומת ימי המלגה והפוסט-דוקטורט.

זו כבר משכורת מלאה, עם כל ההטבות הסוציאליות הנלוות כמו פנסיה, קרן השתלמות (בחלק מהמקומות), ימי חופשה סבירים ועוד.

גובה השכר עדיין תלוי מאוד בתחום.

חוקרי מדעי המחשב או רפואה יתחילו לרוב בשכר גבוה יותר משל חוקרי ספרות או סוציולוגיה.

גם המוסד משחק תפקיד – אוניברסיטאות מחקר גדולות לרוב משלמות יותר ממכללות קטנות יותר.

זה שלב של בנייה: בניית מעבדה (אם רלוונטי), בניית צוות מחקר, פרסום מאמרים רבים, וכמובן – לימוד סטודנטים.

השכר בשלב הזה הוא סביר בהחלט.

הוא מאפשר חיים נוחים יחסית, אבל הוא עדיין לא השכר של מנהלים בכירים בתעשייה.

זה שלב אינטנסיבי מאוד, עם הרבה לחץ להוכיח את עצמך לקראת קבלת הקביעות.

2. מה קורה בקביעות (Tenure) ואחריה?

קבלת קביעות היא נקודת מפנה משמעותית בקריירה האקדמית.

זו בעצם הבטחה למקום עבודה לכל החיים (במגבלות מסוימות).

זה מוריד חלק מהלחץ.

ברגע שמקבלים קביעות, בדרך כלל גם מקבלים העלאה בשכר.

הקידום הבא הוא לדרגת "פרופסור חבר" (Associate Professor).

עם קבלת הדרגה הזו, השכר עולה שוב.

זה כבר שכר שנחשב יפה מאוד בכל קנה מידה.

פרופסורים חברים הם לרוב חוקרים מוכרים בתחומם, עם פרסומים רבים ומענקי מחקר.

הפסגה היא דרגת "פרופסור מן המניין" (Full Professor).

זו הדרגה הגבוהה ביותר בסולם האקדמי, וגם זו שמגיעה עם השכר הגבוה ביותר.

פרופסורים מן המניין הם בדרך כלל מומחים בעלי שם עולמי בתחומם.

הם מובילים צוותי מחקר גדולים, מנחים דורות של סטודנטים, ומשפיעים על כיווני המחקר בעולם.

השכר בדרגה זו יכול להיות גבוה מאוד, במיוחד בתחומים מבוקשים ובאוניברסיטאות מובילות.

זה לא שכר של מנכ"לים של חברות ענק, אבל זה בהחלט שכר שמבטא עשרות שנים של השקעה, מומחיות, והישגים.

בשלבים האלה, השכר הוא כבר רק חלק אחד מהתמונה הפיננסית.

התמונה הפיננסית המלאה: לא רק שכר בסיס!

לחשוב על השכר האקדמי רק במונחים של "משכורת בסיס" זה כמו להסתכל על קצה הקרחון.

יש הרבה מאוד רכיבים אחרים שמשפיעים על המצב הכלכלי של חוקרים, במיוחד ככל שהם מתקדמים בדרגות.

1. מענקי מחקר: הכנסה ישירה או מנוע לקריירה?

אחד המרכיבים המרכזיים בעולם האקדמי הוא היכולת לגייס מענקי מחקר.

גופים ממשלתיים, קרנות פרטיות, ואיגודים מקצועיים מציעים כספים לחוקרים כדי שיבצעו את המחקר שלהם.

מענק כזה יכול להגיע לסכומים משמעותיים מאוד, לפעמים מיליוני דולרים או יורו, תלוי בתחום ובהיקף המחקר.

חשוב להבין: רוב הכסף של מענק מחקר לא הולך ישירות לכיס של החוקר בתור משכורת.

הוא מיועד למימון המחקר עצמו:

• שכר לסטודנטים לתארים מתקדמים ופוסט-דוקטורנטים שעובדים על הפרויקט.
• רכישת ציוד מעבדה יקר.
• קניית חומרים מתכלים.
• נסיעות לכנסים בינלאומיים להצגת תוצאות המחקר.
• וכמובן, "תקורה" (Overhead) שהאוניברסיטה לוקחת לעצמה לכיסוי עלויות התשתית והניהול. התקורה הזו יכולה להגיע לעשרות אחוזים מהמענק!

אבל… יש גם דרכים שבהן מענקי מחקר יכולים להשפיע על ההכנסה של החוקר עצמו.

למשל, בחלק מהמקרים, חלק קטן מהמענק יכול לשמש למימון "שכר קיץ" (Summer Salary) לחוקר בתקופה שבה אין פעילות הוראה אינטנסיבית.

מעבר להשפעה הכספית הישירה (המוגבלת), מענקי מחקר הם קריטיים לקידום האקדמי.

היכולת לגייס כספים חיצוניים היא אינדיקטור חשוב להערכת חוקרים לקראת קביעות וקידום בדרגות.

חוקר שלא מצליח לגייס מענקים, יתקשה מאוד לשרוד באקדמיה, גם אם הוא חוקר מבריק.

2. ייעוץ, פטנטים, והכנסות נוספות: השכר המקביל

מומחים בתחומם, במיוחד בתחומים עם קשר הדוק לתעשייה כמו הנדסה, מדעי המחשב, מדעי החיים או מנהל עסקים, יכולים להשלים את הכנסתם משמעותית באמצעות פעילויות מחוץ לאוניברסיטה.

ייעוץ לחברות: ידע ספציפי ומעמיק שצבר פרופסור יכול להיות בעל ערך רב לחברות פרטיות.

מומחים רבים מועסקים כיועצים בתשלום, לפעמים בסכומים נאים מאוד לשעת ייעוץ.

זה דורש אישור של האוניברסיטה כמובן, ויש מגבלות על היקף הפעילות הזו.

פטנטים וקניין רוחני: חוקרים שמפתחים טכנולוגיות חדשות או מוצרים חדשניים יכולים לרשום פטנטים.

אם פטנט כזה מסחור בהצלחה (על ידי האוניברסיטה או על ידי חברה פרטית שקיבלה רישיון), החוקר לרוב זכאי לחלק מהתמלוגים או ההכנסות.

זה יכול להכניס סכומים אדירים, אבל זה כמובן נדיר יחסית ותלוי בהצלחה מסחרית.

כתיבת ספרים, הרצאות בתשלום, השתתפות בדירקטוריונים: מומחיות אקדמית יכולה להימכר גם בדרכים אחרות.

ספרים אקדמיים (שלרוב לא מביאים הון), ספרי פופולריים יותר, הרצאות פומביות, או אפילו ישיבה בדירקטוריונים של חברות או גופים ציבוריים – כל אלו יכולים להוסיף להכנסה.

3. ההטבות הנסתרות: מה שאי אפשר לקנות בכסף?

מעבר לכסף הישיר, קריירה אקדמית מציעה הטבות שקשה לכמת בכסף, והן חלק משמעותי מה"תמורה" לעבודה.

• חופש אינטלקטואלי: היכולת לבחור את נושאי המחקר שמרתקים אותך (במגבלות מימון כמובן). זה חופש שמעטים מאוד נהנים ממנו בעולם התעסוקה.
• סבאטיקל (שנת שבתון): אחת ההטבות הנחשקות. כל מספר שנים (לרוב 6-7), פרופסורים זכאים לשנת מחקר מרוכזת, לרוב במוסד אחר בארץ או בחו"ל, תוך קבלת חלק או כל השכר. זו הזדמנות להתמקד רק במחקר, לחדש קשרים, ולשאוף אוויר אקדמי אחר.
• השפעה ותרומה: היכולת להשפיע על דורות של סטודנטים, לגלות ידע חדש שמשנה את העולם, או לעצב מדיניות ציבורית. לתחושת המשמעות הזו יש ערך אדיר עבור רבים.
• גמישות יחסית: אמנם שעות העבודה ארוכות, אך לעיתים יש גמישות מסוימת בארגון הזמן (מתי לעבוד על מחקר, מתי ללמד).
• סביבה אינטלקטואלית: עבודה יומיומית עם אנשים סקרנים, חכמים, ומוכשרים. זה מנוע צמיחה אישי ומקצועי אדיר.

כל אלו הן הטבות משמעותיות שצריך לקחת בחשבון כשבוחנים את הכדאיות של מסלול אקדמי.

עבור רבים, הן חשובות לא פחות מהשכר עצמו.

מספרים על השולחן: מה משפיע הכי הרבה על הצ'ק?

אז אחרי שהבנו את המסלול והמרכיבים, בואו נדבר תכלס: מה עושה את ההבדל הגדול בשורה התחתונה של המשכורת האקדמית?

1. תחום המחקר: לא כל המוחות נוצרו שווים (כלכלית)

כבר הזכרנו את זה, אבל זה פקטור קריטי.

פרופסור להנדסת חשמל או למדעי הנתונים ירוויח כמעט בוודאות יותר מפרופסור לספרות השוואתית או לפילוסופיה.

למה? בעיקר בגלל הביקוש בשוק העבודה מחוץ לאקדמיה.

יש תחרות על המוחות הטובים בתחומים טכנולוגיים.

גם פוטנציאל גיוס המענקים גדול יותר בתחומים שנחשבים "יישומיים" או קרובים לתעשייה.

זה לא אומר שתחומי מדעי הרוח והחברה פחות חשובים, חלילה.

התרומה שלהם לחברה אדירה.

אבל המציאות הכלכלית היא שקשה יותר להשיג מימון מחקרי ענק בתחומים האלה, ופוטנציאל ההכנסות החיצוניות (מייעוץ וכדומה) לרוב נמוך יותר.

2. המוסד האקדמי: האם המותג משפיע על הכיס?

חד משמעית כן.

אוניברסיטאות מחקר גדולות ויוקרתיות, במיוחד אלו עם הקדשות (Endowments) גדולות, יכולות להרשות לעצמן לשלם שכר גבוה יותר.

הן מתחרות על חוקרים מובילים בעולם, ולכן מציעות חבילות שכר אטרקטיביות יותר.

מכללות או מוסדות מחקר קטנים יותר לרוב משלמים פחות.

גם המיקום הגיאוגרפי משפיע.

אוניברסיטה בעיר יקרה (כמו ניו יורק או לונדון) תצטרך לשלם יותר רק כדי שהסגל שלה יוכל לחיות שם.

3. דרגה, ותק, והישגים: הסולם הברור

ככל שמטפסים בסולם הדרגות (מרצה, מרצה בכיר/פרופסור חבר, פרופסור מן המניין), השכר עולה.

זה שיקוף של הניסיון, המומחיות, ההשפעה, וההישגים המחקריים.

גם ותק באותה דרגה יכול להשפיע על השכר, דרך מנגנוני העלאות שכר תקופתיות.

הישגים יוצאי דופן – כמו פרסום פורץ דרך, זכייה בפרסים יוקרתיים, או גיוס מענקי ענק – יכולים להוביל גם הם להעלאות שכר מיוחדות.

שאלות בוערות: דברים שרציתם לדעת על כסף באקדמיה

בואו נענה על כמה מהשאלות הנפוצות (ולפעמים קצת ציניות) שעולות כשמדברים על שכר אקדמי:

?האם שווה לעשות דוקטורט רק בשביל הכסף

תשובה: כנראה שלא. אם המטרה היחידה שלכם היא מקסום הכנסה בטווח הקצר והבינוני, יש מסלולים יעילים יותר אחרי התואר הראשון או השני, במיוחד בתעשייה. דוקטורט הוא בראש ובראשונה מסלול מחקרי שמצריך המון תשוקה וסבלנות. ההשקעה הכלכלית בשנות הדוקטורט (והפוסט-דוקטורט) משמעותית, והתשואה הכספית המלאה מגיעה רק בשלבים מאוחרים יותר, אם בכלל נשארים באקדמיה.

?כמה באמת יכול חוקר להרוויח מייעוץ או פטנטים

תשובה: זה משתנה פראית. עבור רוב החוקרים, הכנסות אלו שוליות או לא קיימות בכלל. עבור מומחים מובילים בתחומים מבוקשים, ייעוץ יכול להוסיף עשרות ואף מאות אלפי דולרים בשנה. פטנט שהופך למוצר מסחרי מצליח יכול להניב סכומים גדולים מאוד, אפילו מיליונים, אבל זה נדיר מאוד וקשור גם למזל ולהצלחה עסקית.

?האם יש שקיפות בנוגע לשכר באקדמיה

תשובה: זה תלוי מאוד במדינה ובמוסד. באוניברסיטאות ציבוריות במדינות מסוימות (למשל, חלק ממדינות ארה"ב), שכר הסגל הוא מידע ציבורי וניתן למצוא טבלאות שכר. במוסדות פרטיים או במדינות אחרות, המידע פחות נגיש. באופן כללי, יש טבלאות דרגות ושכר בסיס באוניברסיטאות, אבל הן לא תמיד משקפות את התמונה המלאה כולל תוספות מיוחדות או הכנסות חיצוניות.

?האם נשים מרוויחות פחות מגברים באקדמיה, בדומה לפערים בענפים אחרים

תשובה: לצערנו, פערים מגדריים בשכר קיימים גם באקדמיה, בדומה לתעשייה. הם יכולים לנבוע ממגוון סיבות מורכבות, כולל בחירת תחומי מחקר שונים בממוצע, פחות קידום לדרגות בכירות (במיוחד אחרי חופשות לידה), או פערים במשא ומתן על שכר התחלתי או מענקים. מוסדות אקדמיים רבים מודעים לנושא ומנסים לפעול לצמצום הפערים.

?האם השכר האקדמי עומד בקצב עליית יוקר המחיה

תשובה: זו שאלה מצוינת ורגישה. בהרבה מקרים, העלאות השכר באקדמיה לא עמדו בקצב עליית יוקר המחיה, במיוחד בשנים האחרונות. זה אתגר משמעותי, במיוחד עבור דרגות הסגל הזוטר והבינוני, שיכול להשפיע על היכולת למשוך ו/או לשמר טאלנטים מובילים באקדמיה.

לסיכום: זו לא רק משכורת, זו דרך חיים

אז כמה מרוויח חוקר אקדמי?

התשובה, כמו שראינו, מורכבת.

היא משתנה דרמטית לאורך המסלול: ממלגה צנועה לדוקטורנט, דרך שכר סביר בסגל הזוטר, ועד שכר גבוה מאוד לפרופסורים מן המניין.

היא תלויה בתחום המחקר, במוסד, ובהישגים האישיים.

והיא כוללת הרבה יותר משכר בסיס: מענקי מחקר (שבעיקר מממנים מחקר, אבל קריטיים לקידום), הכנסות חיצוניות אפשריות מייעוץ ופטנטים, וכמובן – הטבות לא כספיות בעלות ערך אדיר כמו חופש מחקרי, סבאטיקל, ותחושת משמעות והשפעה.

המסלול האקדמי דורש השקעה אישית וכלכלית עצומה בשנים הראשונות.

הוא לא הדרך המהירה ביותר להתעשר.

ובטח לא לכל אחד.

אבל עבור מי שבוחר בו מתוך תשוקה אמיתית לידע, סקרנות בלתי נדלית, ורצון לתרום לגוף הידע האנושי – הוא מציע תגמול שחורג הרבה מעבר לשורה התחתונה בתלוש השכר.

הוא מציע חיים של גילוי, למידה אינסופית, והשפעה עמוקה.

והחלק הפיננסי? הוא חלק מהמשוואה, הוא מאפשר את קיום המחקר ואת החיים ליד, אבל הוא רק מרכיב אחד מתוך פסיפס עשיר ומורכב של קריירה ייחודית.

אז האם המוח שווה יותר מכסף? באקדמיה, לפעמים נדמה שכן.

או לפחות, הוא שווה סוג אחר של מטבע.