כרטיס אשראי נטען לילדים בני 14: המדריך המלא להורים ולילדים.

הכסף, אתם יודעים, עניין מורכב.

במיוחד כשהוא מגיע לידיים של הדור הצעיר.

דור שגדל בעולם דיגיטלי, עולם שבו קניות בלחיצת כפתור הן דבר שבשגרה, ועולם שבו מזומן הופך לאט לאט לפריט ארכיאולוגי.

אז מה עושים כשהילד בן ה-14 מתחיל לרצות עצמאות כלכלית קטנה?

לקנות לעצמו את המשחק האחרון, להזמין פיצה עם חברים בלי לבקש כל פעם "כמה כסף יש לי?" או סתם לדעת שיש לו "משכורת" קטנה שהוא יכול לנהל בעצמו?

לתת לו כרטיס אשראי רגיל? נו, בטח שזו לא האופציה הראשונה שקופצת לראש.

מזומן? מסורתי, בטוח, אבל קצת פחות רלוונטי לעולם של היום וקשה לעקוב אחריו.

מסתבר שיש פתרון ביניים, אלגנטי למדי, שיכול להיות כלי חינוכי מעולה ומקפצה לעולם הפיננסי למתבגרים שלנו.

אנחנו מדברים על כרטיס אשראי נטען לילדים.

אם אתם הורים שמתלבטים, או מתבגרים שסקרנים (ואולי מנסים לשכנע את ההורים…), המאמר הזה בדיוק בשבילכם.

אנחנו הולכים לצלול לעומק הנושא, לפרוש את כל היתרונות והחסרונות, ולגרום לכם להרגיש בסוף הקריאה כאילו אתם מומחים אמיתיים בעצמכם.

מוכנים לצאת למסע פיננסי קצר ומעניין?

יאללה, בואו נתחיל.

אז מה זה בכלל הקלף הזה? כרטיס אשראי נטען לילדים, גרסת 2024.

בואו נדבר תכלס.

כרטיס אשראי נטען (נקרא גם כרטיס Prepaid) לילדים הוא, ובכן, די פשוט.

זה לא כרטיס אשראי קלאסי כמו שלכם, ההורים.

הוא לא מקושר לחשבון בנק של הילד (לרוב), והכי חשוב – אי אפשר להיכנס איתו למינוס!

זה כרטיס פלסטיק (או וירטואלי) שמחובר לחשבון ספציפי שההורים שולטים עליו.

ההורים "מטעינים" כסף לחשבון הזה, והילד יכול להשתמש בכסף שנטען בלבד.

כמו טלפון "פריפייד" של פעם, רק לכסף.

לא כרטיס של מבוגרים, בטח שלא של סבא וסבתא!

חשוב להבין את ההבדל הדק, אבל קריטי.

כרטיס אשראי רגיל: מבוסס על אשראי. הבנק מאשר לכם להוציא כסף עד מסגרת מסוימת, גם אם אין לכם אותו כרגע בחשבון.

אתם מתחייבים להחזיר את זה (עם ריבית אם לא עומדים בזמנים).

פוטנציאל למינוס? בהחלט קיים.

כרטיס דביט (חיוב מיידי): מקושר לחשבון הבנק הרגיל שלכם. כשאתם משתמשים בו, הכסף יורד מיד מחשבון הבנק.

צריך להיות כסף בחשבון כדי לבצע את העסקה.

פוטנציאל למינוס? רק אם החשבון עצמו יכול להיכנס למינוס.

כרטיס נטען (Prepaid): לא מקושר לחשבון בנק ספציפי של הילד.

פועל על בסיס הכסף ש"טוענים" עליו מראש.

אם טענתם 200 שקל, הילד יכול להוציא מקסימום 200 שקל.

אי אפשר להיכנס למינוס נקודה.

פשוט ויעיל.

• טעינה מראש: הכסף "מופקד" על הכרטיס או בחשבון הדיגיטלי שמקושר אליו ע"י ההורים.
• שימוש עד גובה היתרה: הילד יכול להשתמש בכסף רק כל עוד יש יתרה חיובית. נגמר הכסף? אי אפשר להשתמש עד שיטעינו שוב.
• מעקב ושליטה: לרוב הכרטיסים הללו יש אפליקציה להורים (ולילדים) שמאפשרת לראות בדיוק על מה הוצא הכסף, מתי ואיפה. תודו שזה חלום רטוב של כל הורה.
• הגדרות מראש: בחלק מהמערכות אפשר להגדיר איפה הילד יכול להשתמש בכרטיס (רק אונליין? גם בחנויות פיזיות? לחסום קטגוריות מסוימות?). נוחות ושקט נפשי.

למה בכלל לטרוח? היתרונות הסודיים (והלא כל כך סודיים)

אתם בטח אומרים לעצמכם, "טוב, אז לתת לו מזומן זה מספיק, לא?"

אז זהו, שלא תמיד.

יש כמה סיבות מעולות לשקול את האופציה הזו, והן נוגעות גם לילד וגם לכם.

בשביל המיני-מבוגרים: ללמוד את המשחק הפיננסי מהרגע הראשון

בגיל 14, ילדים כבר מבינים עניין.

הם קונים אונליין (או רוצים לקנות), יוצאים לבד, מתנהלים בעולם שבו כסף דיגיטלי הוא הנורמה.

כרטיס נטען הוא כלי לימודי מדהים:

ניהול תקציב בפועל: פתאום הכסף הוא לא רק שטרות בכיס שיכולים ללכת לאיבוד. הוא מספר באפליקציה שיורד.

זה מלמד אותם לראות בצורה ויזואלית כמה נשאר, ולתכנן הוצאות עתידיות.

הבנת ערך הכסף: כשהם רואים שהיתרה יורדת עם כל קנייה, הם מתחילים להבין שכסף הוא משאב מוגבל.

זה יכול להוביל להחלטות קנייה מושכלות יותר (או לפחות להתחלה של זה…).

עצמאות ואחריות: במקום לבקש כסף כל פעם, יש להם סכום מסוים לנהל בעצמם.

זו תחושת עצמאות קטנה, מבוקרת, שמחנכת לאחריות.

הם מרגישים שסומכים עליהם.

התנסות בקניות אונליין בטוחות: העולם הוא אונליין. כרטיס נטען מאפשר להם להתנסות בקניות ברשת בצורה מבוקרת.

אין סיכון לחשיפת חשבון בנק אמיתי, והסכום ש"בסיכון" מוגבל ליתרה בכרטיס.

חיים ללא מזומן: ללמוד להתנהל עם כסף דיגיטלי, כמו שרוב המבוגרים עושים היום.

בשביל המבוגרים הדואגים (אנחנו איתכם!): שקט נפשי וקצת פחות כאב ראש

בואו נודה בזה, לתת לילד בגיל הזה סכום כסף גדול במזומן יכול להיות קצת מלחיץ.

כרטיס נטען פותר הרבה בעיות:

שליטה ומעקב מירביים: האפליקציה היא החברה הכי טובה שלכם.

אתם רואים *בדיוק* על מה הוצא הכסף.

איפה, מתי, וכמה.

זה מאפשר שיחות פתוחות על הרגלי ההוצאה של הילד, בלי להיות בלשים.

אין סיכון לחובות: כרטיס נטען לא מאפשר מינוס.

פשוט אי אפשר לבזבז כסף שאין בכרטיס.

זה מונע מצבים לא נעימים של כניסה לחוב בגיל צעיר.

בטחון במקרה של אובדן או גניבה: איבד הילד את הארנק עם הכרטיס?

בטח לא נעים, אבל הסיכון מוגבל לסכום שהיה טעון בכרטיס באותו רגע.

ברוב המערכות אפשר לחסום את הכרטיס מידית דרך האפליקציה.

פחות מלחיץ מלאבד ערימת שטרות או כרטיס אשראי "אמיתי".

דרך נוחה לתת דמי כיס: במקום לזכור להוציא כסף מהכספומט או להביא הביתה עיתון מחובר (אני מתבדח…), פשוט מטעינים את הכרטיס באופן קבוע.

אפשר להגדיר הוראת קבע שבועית או חודשית.

קל, יעיל ושקוף.

כלי להתמודדות עם מצבי חירום: הילד צריך משהו דחוף כשהוא מחוץ לבית?

במקום לבצע העברה בנקאית מסובכת או לרוץ אליו, אפשר פשוט לטעון את הכרטיס מרחוק.

שקט נפשי שבעתיים.

הצד השני של המטבע: מה כדאי לדעת לפני שמתלהבים?

לא הכל ורוד בעולם הפיננסי, נכון?

גם לכרטיסים האלה יש כמה נקודות שחשוב לשים לב אליהן, כדי שלא תהיו מופתעים.

הסכנה שבאפס יתרה: איך לא לבזבז הכל מהר מדי?

אמנם אי אפשר להיכנס למינוס, אבל אפשר בהחלט לבזבז את כל הכסף מהרגע הראשון.

אם הילד לא מורגל בניהול כסף ויש לו פתאום סכום מסוים זמין בכרטיס, הפיתוי לבזבז את הכל על הדבר הראשון שבא ליד יכול להיות גדול.

זה לא חסרון של הכרטיס עצמו, אלא הזדמנות (או אתגר) ללמידה.

צריך לדבר עם הילד על מטרות חיסכון, על הוצאות מתוכננות ועל ההבדל בין "בא לי" ל"אני באמת צריך".

עניין ה"אבל כמה זה עולה?": עמלות נסתרות (ולא נסתרות)

זה אולי החיסרון המרכזי בכרטיסים נטענים באופן כללי, ובמיוחד כאלה המיועדים לקהלים ספציפיים כמו ילדים.

ספקי הכרטיסים האלה מרוויחים מעמלות.

כדאי לבדוק היטב את המבנה העמלות לפני שבוחרים כרטיס:

• עמלת הנפקה/פתיחה: האם צריך לשלם כדי לקבל את הכרטיס?
• עמלת טעינה: האם משלמים בכל פעם שמטעינים כסף? (זה קורה!). יש לרוב כמה אפשרויות טעינה, ולכל אחת עמלה שונה.
• עמלת שימוש: האם יש עמלה על כל עסקה? (פחות נפוץ, אבל שווה לבדוק).
• עמלת משיכת מזומן: אם הכרטיס מאפשר משיכת מזומן מכספומט, כמעט בטוח שיש על זה עמלה, ולרוב היא לא נמוכה.
• עמלת אי-פעילות: כן, יש כרטיסים שגובים עמלה אם לא משתמשים בהם תקופה מסוימת.
• עמלה חודשית/שנתית: חלק מהכרטיסים גובים דמי ניהול תקופתיים.

זה קצת כמו לשחק בלש פרטי בעקבות עמלות. חייבים לקרוא את האותיות הקטנות. זה לא נעים, אבל חיוני.

החדשות הטובות הן שהתחרות בתחום גדלה, ויש כרטיסים עם מבנה עמלות סביר ואפילו כזה שמצדיק את היתרונות האחרים.

איך לבחור את הגיבור הפיננסי הקטן שלכם?

אוקיי, השתכנעתם שזה רעיון לא רע.

עכשיו איך בוחרים מתוך ההיצע הקיים?

פיצ'רים ששווה לשים לב אליהם (הדברים הקטנים שעושים את ההבדל)

האפליקציה: זו ממשק הניהול שלכם ושל הילד. חייבת להיות נוחה, ידידותית למשתמש (גם למתבגרים!), שקופה ומספקת את כל המידע שצריך (יתרה, היסטוריית עסקאות).

שתהיה זמינה גם לכם וגם לילד (כל אחד עם הרשאות מתאימות).

התראות: קבלת התראה מיד אחרי כל עסקה או כשהיתרה נמוכה.

זה עוזר לילד להיות במעקב, ולכם לראות מה קורה בזמן אמת.

אפשרויות הגבלה: האם אפשר להגדיר מגבלת שימוש יומית/שבועית/חודשית?

לחסום קטגוריות מסוימות (למשל, הימורים או אלכוהול, למרות שבגיל 14 זה פחות רלוונטי… אולי קטגוריות אחרות)?

לחסום שימוש בחו"ל אם לא רוצים בכך?

קלות הטעינה: איך מטעינים את הכסף? בהעברה בנקאית? באשראי רגיל? במזומן בנקודות שירות?

האם התהליך פשוט ומהיר?

ומה עם העמלה על הטעינה? (כן, חוזרים לזה…).

שירות לקוחות: אם יש בעיה, למי פונים? האם קל להשיג אותם?

בעולם דיגיטלי, שירות לקוחות טוב הוא זהב.

להשוות את הבלתי נראה (העמלות, שוב…)

אין מנוס מלהשוות את מבני העמלות בין הספקים השונים.

תחשבו איזה שימוש עיקרי יעשה הילד בכרטיס (רק אונליין? גם פיזי? יצטרך למשוך מזומן?).

ותראו איזה כרטיס מתאים ביותר לפרופיל השימוש הזה, תוך מזעור העמלות.

לפעמים כרטיס עם עמלה חודשית קבועה יהיה משתלם יותר מכרטיס בלי עמלה חודשית אבל עם עמלות טעינה גבוהות, תלוי בתדירות הטעינה.

זה דורש קצת שיעורי בית, אבל זה ישתלם לכם בטווח הארוך.

כללי הזהב: איך להשתמש בכרטיס הזה בצורה חכמה ויעילה?

הכרטיס בידיים.

עכשיו מה?

זה לא סתם לתת כרטיס פלסטיק. זה כלי. וכמו כל כלי, צריך ללמוד איך להשתמש בו נכון.

הורים יקרים: בנו את הבסיס להצלחה

קבעו כללים ברורים: שבו עם הילד והסבירו לו איך הכרטיס עובד.

על מה מותר ועל מה אסור להוציא את הכסף (בהתאם לערכים שלכם).

האם זה רק לדמי כיס? האם זה גם לצרכים מסוימים (תחבורה, אוכל בבית הספר)?

שקיפות היא שם המשחק: הראו לו איך האפליקציה עובדת, איך עוקבים אחרי ההוצאות.

עודדו אותו לבדוק את היתרה לפני כל קנייה.

היו דוגמה אישית: דברו איתו על הכסף שלכם, על איך אתם מתקצבים, חוסכים ומשקיעים (בצורה פשוטה כמובן).

הם לומדים מאיתנו הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים.

הפכו את זה לשיעור פיננסי: כל פעם שהוא מוציא כסף, במקום לכעוס (אם ההוצאה לא מוצאת חן בעיניכם), נצלו את זה להזדמנות לשיחה.

"ראיתי שקנית X. איך זה השפיע על היתרה שלך? היית מרוצה מהקנייה? האם זו הייתה הוצאה מתוכננת?"

למדו אותו לחשוב לפני שהוא קונה.

התחילו בקטן: אל תטענו סכומים ענקיים בהתחלה.

תנו לו סכום קטן לניסיון, ראו איך הוא מתנהל, ורק אז תגדילו בהדרגה.

ילדים יקרים (אם הגעתם עד לכאן, שאפו!): מסטרים את המיני-תקציב שלכם

עקבו אחרי הכסף שלכם: תשתמשו באפליקציה! זה הכיף בלראות בדיוק לאן הכסף הולך.

תראו כמה נשאר, ותכננו את ההוצאות הבאות.

חשבו פעמיים לפני שאתם קונים: האם אתם באמת צריכים את זה? האם יש משהו אחר שאתם רוצים יותר ויעלה יותר, וששווה לחסוך בשבילו?

תרגלו דחיית סיפוקים. זה קשה, אבל משתלם.

הבדילו בין רצונות לצרכים: אוכל בבית הספר? כנראה צורך. משחק חדש? בדרך כלל רצון. למדו להקצות את הכסף שלכם בהתאם.

שמרו על הכרטיס: ממש כמו שמטפלים בחפצים חשובים אחרים. אל תתנו אותו לחברים, שימו לב איפה הוא נמצא.

אם הוא הולך לאיבוד, תגידו מיד להורים כדי שיחסמו אותו.

דברו עם ההורים: אם אתם לא מבינים משהו על הכרטיס או על הכסף, תשאלו! בשביל זה הם שם. אל תתביישו.

שאלות בוערות? הנה כמה תשובות מהירות

בטח יש לכם עוד שאלות שמסתובבות בראש.

בואו ננסה לענות על כמה מהנפוצות ביותר:

שאלה: האם הכרטיס הזה הוא כמו כרטיס מתנה רגיל?

תשובה: לא לגמרי. כרטיס מתנה הוא לרוב חד פעמי או מוגבל לבית עסק ספציפי ואי אפשר לטעון אותו שוב. כרטיס נטען לילדים מיועד לשימוש מתמשך וניתן לטעון אותו שוב ושוב.

שאלה: האם צריך חשבון בנק לילד כדי לקבל את הכרטיס?

תשובה: בדרך כלל לא. היתרון הוא שהכרטיס מנוהל דרך חשבון הורים או פלטפורמה ייעודית, מה שמקל על התהליך ולא מחייב פתיחת חשבון בנק לילד (שבגיל 14 מצריך אישורים מסוימים).

שאלה: האם אפשר להשתמש בכרטיס הזה בכל מקום, כולל קניות בחו"ל?

תשובה: תלוי בספק הכרטיס. רוב הכרטיסים מבוססים על תשתית בינלאומית (Visa או Mastercard) ויכולים לעבוד בכל מקום שמקבלים אותם. אבל חלק מהספקים מגבילים את השימוש לישראל בלבד, או מאפשרים שימוש בחו"ל בעמלות גבוהות במיוחד. יש לבדוק את תנאי הכרטיס הספציפי.

שאלה: מה ההבדל העיקרי בין זה לכרטיס דביט רגיל?

תשובה: ההבדל העיקרי הוא שכרטיס נטען אינו מקושר ישירות לחשבון הבנק של הילד. זה פחות מסוכן במקרה של פריצה או אובדן, ומעניק להורים יותר שליטה כי הם אלו שמטעינים את הכסף לחשבון הנפרד של הכרטיס.

שאלה: האם הכרטיס הזה עוזר בבניית היסטוריית אשראי?

תשובה: לא. כרטיסים נטענים לא מדווחים לחברות נתוני אשראי (בי דן, דן אנד ברדסטריט וכו') כי הם לא מבוססים על אשראי או חוב. הם לא ישפיעו על היסטוריית האשראי של הילד בעתיד, לחיוב או לשלילה.

שאלה: מה קורה אם נגמר הכסף בכרטיס באמצע קנייה?

תשובה: העסקה תידחה, פשוט כי אין יתרה מספקת. זה רגע מצוין ללמוד על תכנון ובדיקת יתרה מראש.

שאלה: האם אפשר לקבל הנחות או מבצעים עם כרטיס נטען לילדים?

תשובה: בדרך כלל לא. כרטיסים נטענים פחות נוטים להציע את ההטבות והמבצעים שכרטיסי אשראי רגילים מציעים.

מעבר לכרטיס: מה הלאה בעולם הפיננסי?

כרטיס נטען הוא נקודת התחלה מצוינת.

הוא מלמד את הבסיס: איך לנהל סכום כסף מוגבל, איך לעקוב אחרי הוצאות, איך להתנהל בעולם דיגיטלי.

אבל המסע הפיננסי לא נגמר פה.

כשהילד יגדל (ויגיע לגיל המתאים לפתיחת חשבון בנק עצמאי או קבלת כרטיס דביט רגיל), יהיה לו כבר בסיס טוב.

הוא יבין מה זה תקציב, מה זה מעקב, ומה המשמעות של לבזבז כסף שהוא שלו.

המעבר לניהול חשבון בנק אמיתי יהיה הרבה יותר חלק.

מכרטיס נטען, דרך כרטיס דביט, ובהמשך אולי (אולי!) אפילו כרטיס אשראי עם מסגרת קטנה (רק אחרי שהוכיח אחריות!).

כל שלב כזה הוא הזדמנות ללמד עוד שיעור פיננסי חשוב.

בשורה התחתונה?

כרטיס אשראי נטען לילדים בגיל 14 הוא הרבה יותר מפיסת פלסטיק.

זה כלי.

כלי ללימוד, כלי לעצמאות מבוקרת, כלי לשקיפות פיננסית.

זה דורש מעורבות הורית, דורש שיחות פתוחות, ודורש בחירה מושכלת של הכרטיס המתאים ביותר.

אבל אם עושים את זה נכון, זה יכול להיות השקעה קטנה עם תשואה אדירה – ילד או ילדה שיודעים איך להתנהל עם כסף בעולם המודרני.

וזה, תסכימו איתנו, שווה כל שקל (ובטח כל עמלה שבדקתם!).

אז בפעם הבאה שהילד שואל על כסף, אולי התשובה היא לא רק "קח מזומן", אלא "בוא נדבר על הכרטיס הנטען שלך".

בהצלחה במסע הפיננסי המשותף!