איך קונים אג"ח (אגרות חוב) של ארה"ב? המדריך המלא
שמעו רגע. מדברים איתכם על אג"ח של ארה"ב. נשמע יבש, נכון? אולי אפילו משעמם. הרי מי רוצה להתעסק עם 'חוב' של מדינה, גם אם זו המעצמה הגדולה בעולם?
אבל רגע לפני שאתם מדפדפים הלאה, בואו אני אגלה לכם סוד קטן. מאחורי השם ה'משעמם' הזה מסתתר כלי פיננסי סופר-מעניין, סופר-חשוב, וכן, גם סופר-פוטנציאלי בשבילכם.
במיוחד אם אתם רוצים להבין איך לשים קצת כסף במקום שנחשב לאחד הבטוחים בעולם (כן, העולם).
במקום שיכול להוסיף יציבות וגיוון לתיק ההשקעות שלכם. במקום שיכול להגן עליכם קצת מפני הפתעות בשווקים ה'מסורתיים' כמו מניות.
אז אם אי פעם חשבתם שזה מסובך מדי, או שזה רק ל'גדולים', או שזה פשוט לא רלוונטי אליכם… תחשבו שוב. לגמרי שוב.
במאמר הזה, הולכים לצלול פנימה. עמוק. צעד אחרי צעד.
נבין בדיוק אבל בדיוק מה זה אג"ח אמריקאי. למה שמישהו בכלל ירצה את זה (רמז: זה לא רק בשביל הממשלות והבנקים הגדולים).
והכי חשוב –
איך אתם, כן אתם, יכולים בפועל לשים יד על האפיק הזה. בלי סיבוכים מיותרים. בלי ללכת לאיבוד בים המידע.
מבטיח לכם שבסוף המאמר הזה, תסתכלו על אג"ח אמריקאי בצורה אחרת לגמרי. אולי אפילו תתחילו לחשוב ברצינות איך לשלב אותו באסטרטגיית ההשקעה שלכם.
מוכנים? בואו נתחיל.
למה שמישהו בכלל ירצה לקנות חוב של דוד סם? (ורגע, מה זה בכלל לעזאזל?)
אוקיי, לפני שמדברים על איך לקנות, צריך להבין
מה אנחנו קונים ולמה זה בכלל רלוונטי.
תחשבו על זה ככה: ממשלת ארצות הברית, כמו כל ממשלה (או כמעט כל אחד מאיתנו, תודו), צריכה כסף.
הרבה כסף. בשביל לממן כבישים, בתי חולים, צבא, דברים טובים יותר וטובים פחות… אתם מכירים את הסיפור.
מאיפה הכסף מגיע? מסים, כמובן. אבל הרבה פעמים, זה לא מספיק. ממשלות אוהבות לבזבז, זה ידוע. אז הן צריכות ללוות.
ואחת הדרכים העיקריות שהממשלה האמריקאית לווה כסף היא באמצעות הנפקת אגרות חוב. או בקיצור: אג"ח.
כשאתם קונים אג"ח של ארה"ב, אתם בעצם מלווים כסף לממשלה האמריקאית. היא מבטיחה לכם שתחזיר לכם את הכסף שווה ערך (או 'קרן') בתאריך מסוים בעתיד (זה נקרא 'תאריך הפדיון' או 'תאריך הפקיעה').
ובזמן הזה? היא בדרך כלל משלמת לכם ריבית קבועה מדי תקופה (זה נקרא 'קופון').
אז למה זה אטרקטיבי? כי תכלס, ממשלת ארה"ב נחשבת ללווה הכי אמין בעולם. הסיכוי שהיא לא תחזיר לכם את הכסף? אפסי. תיאורטי לחלוטין.
לכן, אג"ח אמריקאי נתפס כמקום יציב ובטוח לשים בו כסף, במיוחד כששווקים אחרים סוערים.
זו הסיבה שגם משקיעים ענקיים, גם מדינות אחרות, וגם אנשים כמוני וכמוכם (בקנה מידה קצת שונה, כמובן), מחזיקים אג"ח אמריקאי בתיק.
זה לא בשביל להתעשר בן לילה. זה בשביל לשמור על הכסף, להשיג תשואה יציבה יחסית, ולהוסיף עוגן לתיק ההשקעות הכללי.
אג"ח זה כמו פיקדון בנקאי? בערך. אבל עם טוויסט.
בבסיס, הרעיון דומה לפיקדון בנקאי. אתם שמים כסף, מקבלים ריבית לתקופה מוגדרת, ומקבלים את הקרן בחזרה בסוף.
אבל יש כמה הבדלים קריטיים:
- הלווה: זה לא בנק, זו מדינה ריבונית. עם כל הכוח הכלכלי והפוליטי שלה.
- סחירות: אג"ח ממשלתי רבות סחירות מאד בשווקים. זה אומר שאתם יכולים למכור אותן למשקיעים אחרים לפני תאריך הפדיון, אם תצטרכו את הכסף. המחיר שתקבלו יהיה תלוי בתנאי השוק באותו רגע (במיוחד בריביות שמשתנות), ועל זה נדבר בהמשך.
- תשואה: התשואה על אג"ח נקבעת במנגנוני שוק (מכרזים, קנייה ומכירה בשוק המשני), והיא יכולה להיות שונה משמעותית מהריבית שתקבלו בבנק המקומי שלכם.
אז כן, בטוח יחסית כמו פיקדון, אבל עם גמישות ודינמיקה שונה.
3 דרכים עיקריות לשים יד על האוצר הזה (אוקיי, אולי לא בדיוק אוצר נוצץ, אבל בואו נקרא לזה ככה לרגע)
עכשיו לחלק המעניין באמת: איך קונים את הדבר הזה? יש כמה מסלולים, ולכל אחד היתרונות והחסרונות שלו.
בואו נצלול לתוך האפשרויות העיקריות שעומדות לרשותכם.
1. קנייה ישירה דרך האוצר האמריקאי: TreasuryDirect.gov – האופציה 'עשה זאת בעצמך'
כן, הממשלה האמריקאית מאפשרת לציבור הרחב (כולל משקיעים מחו"ל, בכפוף לכללים מסוימים) לקנות אג"ח ישירות ממנה. הפלטפורמה נקראת TreasuryDirect.
זה כמו לקנות מהיצרן ישירות. בלי מתווכים. בלי עמלות תיווך.
נשמע מושלם, נכון? ובכן, יש יתרונות ויש חסרונות.
איך זה עובד בפועל? (בקצרה, כי זו יכולה להיות סאגה קטנה…)
אתם צריכים לפתוח חשבון באתר TreasuryDirect. זה דורש קצת בירוקרטיה, במיוחד למשקיעים שאינם אזרחי ארה"ב או תושבי קבע. תצטרכו למלא טפסים, לספק פרטים אישיים, ואולי אפילו להציג אישור מס אמריקאי (ITIN). זה יכול לקחת קצת זמן.
ברגע שהחשבון פתוח, אתם יכולים לקנות אג"ח ממשלתיות שונות (T-Bills, T-Notes, T-Bonds, TIPS, וגם אגרות חיסכון מסוג Series I ו-EE) ישירות במכרזים שהאוצר מקיים באופן קבוע.
אתם מציעים לקנות סכום מסוים, ובמכרז נקבעת הריבית או התשואה שתקבלו.
היתרונות הגדולים של TreasuryDirect:
- אין עמלות: אתם קונים ישירות מהממשלה, אז אין עמלות קנייה/מכירה/החזקה שגובים ברוקרים. זה חוסך כסף משמעותי לאורך זמן, במיוחד עבור סכומים גדולים או השקעות לטווח ארוך.
- ביטחון מקסימלי: האג"ח רשומות ישירות על שמכם בספרי האוצר האמריקאי. יותר בטוח מזה? אין.
- גישה לאגרות חיסכון: חלק מאגרות החוב כמו Series I ו-EE נמכרות רק דרך TreasuryDirect, ואי אפשר לקנות אותן בשוק המשני דרך ברוקרים רגילים.
החסרונות (כי אין דבר כזה מושלם):
- ממשק משתמש: בלשון המעטה… הממשק של TreasuryDirect מרגיש כאילו הוא נבנה אי שם בסוף שנות ה-90. הוא לא אינטואיטיבי, מסורבל, ולפעמים מתסכל לתפעול.
- בירוקרטיה בפתיחת חשבון: כאמור, זה יכול להיות תהליך ארוך ומעצבן, במיוחד למשקיעים בינלאומיים.
- קשיים במכירה מוקדמת: אם תרצו למכור את האג"ח
לפני תאריך הפדיון, זה לא תמיד פשוט או אפשרי דרך TreasuryDirect עצמו. חלק מהאג"ח (כמו אגרות חיסכון) יש להן מגבלות על מתי אפשר לפדות אותן. עבור אג"ח אחרות, המכירה מוקדמת מתבצעת דרך השוק המשני (ברוקרים), וזה דורש העברה של האג"ח מהחשבון ב-TreasuryDirect לחשבון אצל ברוקר – עוד שלב בירוקרטי לא נעים.
- פחות גמישות בקנייה: אתם קונים רק במכרזים. אם פספסתם מכרז מסוים או שאתם רוצים לקנות אג"ח שכבר נסחרת בשוק המשני בתנאים ספציפיים, TreasuryDirect לא יעזור לכם.
שורה תחתונה על TreasuryDirect: אופציה מצוינת אם אתם מתכננים להחזיק את האג"ח עד הפדיון (ולא אכפת לכם מהממשק ה'נוסטלגי' והבירוקרטיה הראשונית), במיוחד אם אתם מעוניינים באגרות חיסכון או בסכומים גדולים שבהם העמלות ברוקר יכולות להיות משמעותיות.
2. קנייה דרך ברוקר (או: איך רוב האנשים בעצם עושים את זה, וזו לגמרי לא בושה)
זו הדרך הנפוצה והנוחה ביותר עבור רוב המשקיעים הפרטיים. אתם פשוט פותחים חשבון השקעות אצל ברוקר (חברת ברוקראז' או בית השקעות) שמאפשר מסחר בבורסות בארה"ב.
דרך הברוקר, אתם לא קונים ישירות מהממשלה במכרז הראשוני. אתם קונים אג"ח שכבר הונפקו ונסחרות ב'שוק המשני' (Secondary Market) – בדיוק כמו שקונים מניות.
יש שוק ענק של אג"ח ממשלתיות אמריקאיות שנסחרות כל הזמן, ודרך הברוקר שלכם יש לכם גישה לשוק הזה.
איך זה עובד בפועל? (הרבה יותר פשוט)
פותחים חשבון השקעות (אם עוד אין לכם). מעבירים כסף לחשבון. נכנסים לפלטפורמת המסחר של הברוקר. מחפשים את האג"ח שאתם רוצים לקנות (לפי תאריך פדיון, תשואה וכו'). מזינים את כמות האג"ח שרוצים וסוג ההוראה (קנייה בשער שוק, קנייה בשער לימיט). לוחצים 'קנה'. בום. יש לכם אג"ח.
היתרונות הגדולים של קנייה דרך ברוקר:
- קלות ונוחות: הממשקים של הברוקרים המודרניים נוחים וידידותיים בהרבה מאלה של TreasuryDirect. תהליך הקנייה פשוט ומהיר.
- גמישות ונגישות: יש לכם גישה מיידית למגוון רחב של אג"ח ממשלתיות שנסחרות בשוק המשני. אתם יכולים לבחור אג"ח ספציפית עם תאריך פדיון או תשואה שמעניינים אתכם, ולא חייבים לחכות למכרז הבא.
- קנייה ומכירה קלה: אם תרצו למכור את האג"ח לפני תאריך הפדיון, זה לרוב מאד פשוט דרך פלטפורמת המסחר של הברוקר שלכם.
- ריכוז תיק ההשקעות: אתם יכולים להחזיק גם מניות, גם תעודות סל, גם אג"ח, הכל בחשבון אחד אצל אותו ברוקר. זה נוח לניהול ולמעקב.
החסרונות (תמיד יש משהו קטן):
- עמלות: ברוקרים גובים עמלות על קנייה, מכירה, ואולי גם דמי ניהול/החזקה (תלוי בברוקר ובסוג החשבון). העמלות האלה יכולות להצטבר ולהשפיע על התשואה הסופית, במיוחד בסכומים קטנים או אם אתם מרבים לסחור.
- מרווחי מסחר (Bid-Ask Spread): מכיוון שאתם קונים בשוק המשני, יש בדרך כלל הפרש קטן בין המחיר שבו אתם יכולים לקנות את האג"ח לבין המחיר שבו אתם יכולים למכור אותה מיד. זה עוד סוג של 'עלות' נסתרת יחסית.
- לא כל סוגי האג"ח: בדרך כלל לא תוכלו לקנות אגרות חיסכון (Series I/EE) דרך ברוקרים רגילים, כי הן נמכרות רק דרך TreasuryDirect.
שורה תחתונה על קנייה דרך ברוקר: הדרך הפופולרית והפרקטית ביותר עבור רוב המשקיעים הפרטיים. נוחה, גמישה, ומאפשרת גישה רחבה לשוק. פשוט בדקו את מבנה העמלות של הברוקר שלכם כדי לוודא שזה משתלם לכם.
3. קרנות נאמנות ותעודות סל (ETF) המתמחות באג"ח אמריקאי – האופציה ה'פאסיבית' או ה'מפוזרת'
לא רוצים לבחור אג"ח ספציפית? רוצים פיזור רחב בלי כאב ראש? זו האופציה בשבילכם.
קרנות נאמנות או תעודות סל (ETFs) המתמחות באג"ח ממשלתי אמריקאי מחזיקות פורטפוליו של עשרות, מאות ואפילו אלפי אג"ח שונות, בהתאם למדד או אסטרטגיה שהקרן עוקבת אחריה.
כשאתם קונים יחידה בקרן כזו, אתם בעצם קונים חלק קטן מכל האג"ח שהיא מחזיקה.
איך זה עובד בפועל? (הכי פשוט שיש)
אתם פשוט קונים את יחידות הקרן או ה-ETF דרך חשבון ההשקעות שלכם אצל ברוקר, בדיוק כמו שקונים מניה או כל ETF אחר.
יש מאות סוגים שונים של קרנות ותעודות סל כאלה, המתמחות בסוגים שונים של אג"ח אמריקאי (למשל, רק אג"ח קצרות, רק אג"ח ארוכות, רק TIPS, רק אג"ח שאינן צמודות, וכו').
היתרונות הגדולים של קרנות ותעודות סל:
- פיזור מיידי: אתם מקבלים חשיפה לעשרות ומאות אג"ח שונות באופן מיידי, מה שמפחית את הסיכון הספציפי לאג"ח בודדת.
- נוחות ופשטות: זה סופר קל לקנות ולמכור יחידות קרן או ETF דרך כל ברוקר. אין צורך לבחור אג"ח ספציפיות, לעקוב אחרי מכרזים, או להתעסק עם פדיונות של אג"ח בודדות.
- עלויות נמוכות יחסית: תעודות סל (ETFs) פאסיביות, במיוחד, מציעות בדרך כלל דמי ניהול נמוכים מאד.
- נגישות: אפשר לקנות יחידות בסכומים קטנים יחסית (לפעמים אפילו עשיריות של יחידה), מה שמאפשר גם למשקיעים עם הון התחלתי קטן להיחשף לפיזור רחב.
החסרונות (כי תמיד יש את הצד השני של המטבע):
- דמי ניהול: למרות שבדרך כלל נמוכים ב-ETFs, עדיין יש דמי ניהול שנתיים שמכרסמים קצת בתשואה לאורך זמן (בקרנות נאמנות אקטיביות הם יכולים להיות גבוהים יותר משמעותית).
- אין שליטה מלאה: אתם לא בוחרים אילו אג"ח ספציפיות תהיו חשופים. הקרן מנוהלת לפי כללים מוגדרים או עוקבת אחרי מדד.
- חשיפה לשינויים בשוק הריבית: מחיר יחידות הקרן או ה-ETF בשוק מושפע באופן ישיר משינויים בריביות וממחירי האג"ח בשוק המשני. אם הריבית עולה, מחיר היחידות צפוי לרדת (ולהיפך). למרות שהקרן ממשיכה לגבות קופונים, אתם חשופים לתנודתיות במחיר היחידה אם תרצו למכור אותה.
- פחות שקיפות: אתם לא בהכרח יודעים מהי התשואה המדויקת שאתם מקבלים מכל אג"ח ספציפית בתוך הקרן. אתם מקבלים את 'ממוצע' התשואות של הפורטפוליו כולו.
שורה תחתונה על קרנות ותעודות סל: הדרך הקלה והמפוזרת ביותר להיחשף לשוק האג"ח הממשלתי האמריקאי. מצוינת למי שרוצה פתרון פאסיבי, זול ונוח לניהול. הכי מתאים למשקיעים שמתמקדים בתשואה הכללית של סקטור האג"ח ולא בבחירת אג"ח בודדות.
רגע, זה באמת כל כך פשוט? מה עם הסיכונים? האם יש מלכודות נסתרות?
בואו נשים את הדברים על השולחן: אג"ח אמריקאי נחשב לאפיק השקעה בטוח מאד מבחינת 'סיכון אשראי' (כלומר, הסיכוי שהלווה לא יחזיר את הכסף). הסיכוי שממשלת ארה"ב לא תחזיר את חובה הוא קרוב לאפס (אם זה יקרה, יש לנו בעיות גדולות הרבה יותר ממה קורה לתיק האג"ח שלנו).
אבל זה
לא אומר שאין סיכונים אחרים. בהחלט יש.
וכדי להיות משקיעים חכמים, אתם חייבים להכיר אותם.
סיכון הריבית: האויב השקט? (לא באמת אויב, רק צריך להבין אותו)
זה אולי הסיכון העיקרי באג"ח, ואחד שהרבה אנשים לא מבינים לגמרי. יש קשר
הפוך בין ריבית בשוק לבין מחיר של אג"ח קיימות.
תחשבו ככה: קניתם אג"ח שמניבה 2% ריבית לשנה. אם הבנק המרכזי מעלה את הריבית במשק ל-4%, מי ירצה לקנות מכם אג"ח שמניבה רק 2%? אף אחד, אלא אם תורידו את המחיר שלה.
כשהריבית עולה, המחיר של אג"ח קיימות (בעיקר אלה עם פדיון רחוק) יורד. וכשהריבית יורדת, מחיר האג"ח הקיימות עולה.
זה רלוונטי במיוחד אם אתם מתכננים למכור את האג"ח
לפני תאריך הפדיון. המחיר שתקבלו יהיה תלוי בתנאי הריבית בשוק באותו רגע.
אם קניתם אג"ח ל-10 שנים ואחרי שנה הריבית קפצה משמעותית, שווי השוק של האג"ח שקניתם ירד, ואם תמכרו אותה תפסידו על הקרן (למרות שקיבלתם את תשלומי הריבית בינתיים).
הקשר למאמר: אם אתם קונים דרך ברוקר או דרך קרנות/ETFs, אתם חשופים באופן ישיר לסיכון הריבית הזה, כי אתם קונים ומוכרים במחירי שוק המושפעים ממנה.
אם אתם קונים ישירות דרך TreasuryDirect ומחזיקים עד הפדיון, סיכון הריבית פחות משפיע עליכם במישרין, כי אתם יודעים שתקבלו את הקרן בחזרה במלואה בתאריך הפדיון (לא משנה מה קרה לריבית בינתיים). אבל עדיין, אם תצטרכו למכור מוקדם, תהיו חשופים למחיר השוק.
סיכון האינפלציה: שומרת הראש נגד ירידת הערך (או לא)?
אינפלציה פירושה שכוח הקנייה של הכסף נשחק. 100 שקלים היום קונים פחות ממה שקנו לפני שנה.
אם קניתם אג"ח שמניבה ריבית קבועה של 3% לשנה, והאינפלציה היא 5% לשנה, בפועל הכסף שלכם מפסיד מערכו במונחים ריאליים.
הריבית שאתם מקבלים (והקרן שתקבלו בחזרה) שוות פחות במונחים של מה שאתם יכולים לקנות איתן.
יש סוג מסוים של אג"ח אמריקאי שנועד להתמודד עם זה: TIPS (Treasury Inflation-Protected Securities). הקרן של אג"ח אלה צמודה למדד המחירים לצרכן, מה שאומר שהיא גדלה (או קטנה) בהתאם לאינפלציה (או דפלציה).
ריבית הקופון ב-TIPS בדרך כלל נמוכה יותר מאג"ח רגילה, אבל היא משולמת על בסיס הקרן הצמודה, מה שמגן על כוח הקנייה של ההשקעה.
סיכון האשראי: האם זה בכלל משהו לדאוג ממנו עם ארה"ב?
כאמור, הסיכון שממשלת ארה"ב לא תחזיר את חובה הוא זניח עד לא קיים. דירוג האשראי של ארה"ב הוא עדיין מהגבוהים בעולם (AAA אצל רוב חברות הדירוג, למרות שכמה הורידו אותו בעבר). זה מה שהופך את האג"ח האמריקאי ל'נכס בטוח' (Safe Haven Asset) בעיתות משבר.
אז ברוב המקרים, זה לא סיכון שצריך להדיר שינה מעיניכם כשאתם קונים אג"ח ממשלתי אמריקאי ישירות.
כשאתם קונים קרן או ETF, אתם כמובן חשופים לסיכון האשראי של
הגוף שמנהל את הקרן, אבל זה סיכון שונה לחלוטין וגם הוא בדרך כלל נמוך מאד אצל גופים גדולים ומפוקחים.
סיכון הנזילות: האם אוכל למכור מתי שארצה (ובמחיר סביר)?
שוק האג"ח הממשלתי האמריקאי הוא אחד הנזילים בעולם. זה אומר שבדרך כלל מאד קל לקנות ולמכור אג"ח רבות (בעיקר אלה עם מח"מ קצר יותר) בלי להשפיע משמעותית על המחיר ובלי בעיות במציאת קונה/מוכר.
אבל יש אג"ח מסוימות, בעיקר אלה עם פדיון מאד ארוך או כאלה שפחות נסחרות, שהנזילות שלהן עלולה להיות קצת יותר נמוכה. זה אומר שאם תרצו למכור אותן מהר, ייתכן שתצטרכו להתפשר על המחיר מעט יותר.
בדרך כלל, זה פחות סיכון משמעותי למשקיעים פרטיים בסכומים סבירים, אבל חשוב לדעת שהוא קיים.
איזה סוג של אג"ח אמריקאי מתאים לך? יש מגוון (לא גדול מדי, אל תדאגו)
דיברנו באופן כללי על אג"ח ממשלתי אמריקאי, אבל האמת היא שיש כמה סוגים עיקריים, הנבדלים בעיקר בתקופת הפדיון ובאופן שבו הריבית והקרן מחושבות.
ההבנה של ההבדלים האלה חשובה כדי לבחור את הסוג שהכי מתאים למטרות ההשקעה ולרמת הסיכון שאתם מוכנים לקחת.
T-Bills, T-Notes, T-Bonds: ההבדלים העיקריים במח"מ (משך חיים ממוצע)
אלה שלושת הסוגים הקלאסיים של אג"ח ממשלתי סחיר (הנסחר בשוק המשני):
- Treasury Bills (T-Bills): אלה האג"ח הכי קצרות טווח. תקופת הפדיון שלהן היא עד שנה (לרוב 4, 8, 13, 26 או 52 שבועות). הן לא משלמות ריבית תקופתית (קופון). במקום זה, הן נמכרות בהנחה מערך הפדיון שלהן, והרווח שלכם הוא ההפרש בין המחיר ששילמתם לבין הערך שתקבלו בפדיון. בגלל המח"מ הקצר, הן הכי פחות חשופות לסיכון הריבית. נחשבות להכי בטוחות ועם נזילות גבוהה במיוחד.
- Treasury Notes (T-Notes): טווח בינוני. תקופת הפדיון שלהן היא בין שנה ל-10 שנים (לרוב 2, 3, 5, 7 או 10 שנים). הן משלמות ריבית (קופון) מדי חצי שנה. הן חשופות יותר לסיכון הריבית מאשר T-Bills, כי הן לטווח ארוך יותר.
- Treasury Bonds (T-Bonds): הטווח הארוך ביותר. תקופת הפדיון שלהן היא מעל 10 שנים (לרוב 20 או 30 שנה). הן משלמות ריבית (קופון) מדי חצי שנה. הן הכי חשופות לסיכון הריבית, בגלל המח"מ הארוך שלהן. הן יכולות להיות תנודתיות יותר במחיר שלהן בשוק המשני כתגובה לשינויים בריבית.
למה זה חשוב? הבחירה בין הסוגים האלה תלויה במטרת ההשקעה ובלוח הזמנים שלכם. אם אתם צריכים את הכסף בטווח הקצר ורוצים לשמור עליו כמעט בלי סיכון ריבית, T-Bills יכול להיות מתאים. אם אתם משקיעים לטווח ארוך יותר ומחפשים הכנסה קבועה (קופון), T-Notes או T-Bonds יכולים להיות אופציה.
TIPS (Treasury Inflation-Protected Securities): המגן נגד ירידת הערך?
כאמור, אלה האג"ח הצמודות למדד המחירים לצרכן. הקרן שלהן מתעדכנת חצי-שנתית בהתאם לאינפלציה בארה"ב.
הריבית (קופון) משולמת גם היא חצי-שנתית, אבל היא מחושבת על בסיס הקרן ה
צמודה לאותו מועד.
המטרה של TIPS היא לשמור על כוח הקנייה של ההשקעה שלכם מפני שחיקה אינפלציונית.
מתי הן מתאימות? כשיש ציפיות לאינפלציה גבוהה, או אם אתם רוצים להגן על חלק מהתיק שלכם מפני אינפלציה בלתי צפויה. התשואה ה'ריאלית' שלהן (מעל האינפלציה) נקבעת במכרז.
אגרות חיסכון (Series I Bonds ו-Series EE Bonds): האופציה הפחות מוכרת אבל שווה בדיקה?
אלה סוגים של אג"ח ממשלתיות שנועדו בעיקר למשקיעים פרטיים קטנים יותר והן נמכרות
רק דרך TreasuryDirect.
- Series I Bonds: הריבית שלהן מורכבת משני חלקים: ריבית קבועה שנקבעת בהנפקה ונשארת קבועה לכל אורך חיי האג"ח, וריבית משתנה שמתעדכנת כל חצי שנה בהתאם לאינפלציה. זה נותן הגנה מפני אינפלציה, בדומה ל-TIPS, אבל עם מבנה ריבית שונה. יש מגבלה שנתית על סכום הקנייה.
- Series EE Bonds: אלה אגרות חיסכון לטווח ארוך מאד (פדיון אחרי 30 שנה). הן נמכרות בחצי מערכן הנקוב, ומגיעות לערכן המלא בפדיון. יש להן ריבית קבועה, אבל אם מחזיקים אותן את כל ה-30 שנה, הן מובטחות להכפיל את ערכן ההתחלתי. הן פחות נזילות ופחות נפוצות מ-I Bonds.
למי זה מתאים? בעיקר למי שרוצה לחסוך לטווח ארוך, להגן על הכסף מפני אינפלציה (במיוחד עם I Bonds), ולא אכפת לו להחזיק את הכסף לטווח ארוך יחסית ולהתעסק עם פלטפורמת TreasuryDirect.
שאלות שוודאי שאלתם את עצמכם (ואם לא, הגיע הזמן)
בואו נעצור רגע וננסה לענות על כמה מהשאלות ה'חמות' שעולות כשמדברים על הנושא הזה.
ש: כמה כסף מינימום אני צריך כדי לקנות אג"ח של ארה"ב?
ת: זה תלוי במסלול שבחרתם. דרך TreasuryDirect, אפשר לקנות אג"ח רבות בסכומים נמוכים יחסית (למשל, אגרות חיסכון I Bonds אפשר לקנות החל מ-25$ דיגיטלית). דרך ברוקר, זה תלוי במחיר יחידה בודדת של אג"ח (שבדרך כלל נסחרות במכפלות של 1000$) או במחיר יחידת קרן/ETF. סכומים התחלתיים יכולים לנוע מכמה עשרות דולרים (עבור שברי יחידות ETF או יחידות זולות) ועד כמה אלפים.
ש: האם התשואה על אג"ח אמריקאי חייבת במס בישראל?
ת: כן. בדרך כלל, הכנסות מריבית ורווחי הון (אם מכרתם את האג"ח במחיר גבוה יותר ממה שקניתם) על אג"ח זרות חייבות במס בישראל, בהתאם לפקודת מס הכנסה. במקרים מסוימים ייתכן שתהיה גם דרישה לניכוי מס במקור בארה"ב, ותצטרכו לבדוק אפשרות לזיכוי מס בישראל (למשל, לפי אמנת המס בין ישראל לארה"ב). חשוב
מאד להתייעץ עם מומחה מס בישראל בנושא זה, כי הכללים יכולים להיות מורכבים ולהשתנות.
ש: האם אג"ח אמריקאי מתאימות לטווח קצר או ארוך?
ת: תלוי בסוג האג"ח ובמטרה שלכם. T-Bills מתאימות לטווח קצר ולשמירה על ההון. T-Notes ו-T-Bonds מתאימות יותר לטווח בינוני וארוך ולייצור הכנסה קבועה. אגרות חיסכון EE/I Bonds מיועדות לטווח ארוך מאד. חשוב להתאים את מח"מ האג"ח (או הקרן/ETF) לאופק ההשקעה שלכם.
ש: האם כדאי לקנות אג"ח אמריקאי או אג"ח ממשלתי ישראלי?
ת: שאלה מצוינת, ולגמרי תלויה במטרות שלכם, בתיק ההשקעות הכולל שלכם, ובציפיות שלכם מהכלכלות והריביות בשתי המדינות. אג"ח אמריקאי נותן פיזור גאוגרפי וחשוף לשוק הריבית האמריקאי, שהוא הגדול והנזיל בעולם. אג"ח ישראלי חשוף לכלכלה ולריבית המקומית. שניהם נחשבים לבטוחים מבחינת סיכון אשראי (אג"ח ממשלתי). אין תשובה 'נכונה' או 'לא נכונה'. לעיתים שילוב של שניהם יכול להיות הפתרון הנכון לגיוון.
המחסומים הפסיכולוגיים הנפוצים (ו-1 שיטה קלה לעבור אותם!)
עד כאן הכל טוב ויפה. הבנתם מה זה, למה זה, ואיך קונים.
אבל בואו נודה באמת: הנושא יכול להרגיש מסובך. זר. שייך לעולם ה'גדולים' והמתוחכמים באמת.
וזה יוצר מחסומים פסיכולוגיים. "אין לי מספיק כסף", "זה מסובך מדי", "אני לא מבין את המונחים", "אני אעשה טעות"…
אלה מחשבות טבעיות לגמרי! לא להרגיש רע איתן.
אבל הנה השיטה הקלה לעבור אותם, וזו לא שיטה סודית או קסם:
פשוט להתחיל. בקטן. עם מה שקל ונוח לכם.
לא חייבים לצלול מיד לקניית T-Bonds ישירות דרך TreasuryDirect ולהתעסק עם מכרזים ובירוקרטיה.
אפשר להתחיל עם קנייה של יחידה אחת של ETF שמתמחה באג"ח ממשלתי אמריקאי, דרך הברוקר שאתם אולי כבר עובדים איתו למטרות אחרות (מניות, למשל).
זה פשוט, זה נוח, זה נותן פיזור מיידי, וזה חושף אתכם לעולם הזה בצורה הכי ידידותית שיש.
תתחילו מלהבין איך זה עובד בפועל, לראות את זה בחשבון שלכם, לעקוב אחרי זה.
ברגע שמרגישים בנוח עם זה, אפשר ללמוד עוד, להבין יותר את ההבדלים בין הסוגים השונים, ולשקול אפשרויות אחרות אם זה מתאים לכם.
הכי חשוב זה לא לתת לתחושת המורכבות לשתק אתכם. כל מסע מתחיל בצעד הראשון. ובעולם ההשקעות, צעד ראשון קטן ונכון עדיף על 1000 מחשבות על צעדים גדולים שלא נעשו אף פעם.
ומה הלאה? לשלב אג"ח אמריקאי בתיק ההשקעות שלך?
הגעתם עד לכאן? יפה מאד! אתם כבר מבינים באג"ח אמריקאי הרבה יותר מ-90% מהאוכלוסייה הכללית (ואולי אפילו מרוב המשקיעים ה'רגילים').
אז מה עושים עם כל הידע הזה עכשיו?
אג"ח ממשלתי אמריקאי יכול לשמש ככלי סופר-שימושי בארסנל ההשקעות שלכם.
הוא יכול לשמש כ:
- עוגן יציבות: להוסיף יציבות לתיק בתקופות של סערה בשווקים המניות.
- רכיב בטוח יחסית: לשמור על חלק מהכסף שלכם במקום שנחשב לאחד הבטוחים בעולם.
- מקור הכנסה קבועה: באמצעות תשלומי הריבית (קופונים) שהוא משלם (ברוב הסוגים).
- כלי לגיוון: לאפשר חשיפה לאפיק השקעה שונה ממניות, נדל"ן, או השקעות אלטרנטיביות אחרות.
- הגנה מפני אינפלציה: אם בוחרים ב-TIPS או I Bonds.
האם הוא מתאים
לכל אחד? כנראה שלא. האם הוא מתאים
לכל חלק מהתיק שלכם? כנראה גם לא.
ההחלטה אם, כמה, ואיזה סוג של אג"ח אמריקאי לשלב בתיק שלכם תלויה במטרות הפיננסיות הספציפיות שלכם, באופק ההשקעה שלכם, ברמת הסיכון שאתם מרגישים בנוח איתה, ובהרכב הנוכחי של תיק ההשקעות שלכם.
אולי תרצו להחזיק חלק מהכסף שמיועד לשימוש בטווח הקצר (נגיד, בשנתיים הקרובות) ב-T-Bills או בקרן קצרת מועד, כדי לשמור עליו ולייצר תשואה קטנה ובטוחה יחסית.
אולי תרצו להקצות חלק קטן מהתיק הכולל שלכם לקרן אג"ח ארוכת טווח כאפיק גיוון יציב יותר ממניות.
האפשרויות רבות, ואין נוסחת קסם אחת שמתאימה לכולם.
שאלות חשובות נוספות (לא, זה עדיין לא הסוף… כמעט!)
ש: האם המחיר של אג"ח אמריקאי יכול לרדת?
ת: כן! כמו כל נכס פיננסי הנסחר בשוק, המחיר של אג"ח אמריקאי יכול לעלות ולרדת, בעיקר בגלל שינויים בריבית בשוק (כאמור, קשר הפוך). אם קניתם אג"ח בשוק המשני או קרן/ETF, אתם חשופים לתנודתיות הזו. אם תחזיקו את האג"ח הבודדת עד הפדיון, תקבלו את הקרן המלאה בחזרה (בלי קשר למה שקרה למחיר השוק שלה בינתיים).
ש: האם כדאי לקנות אג"ח עם מח"מ קצר או ארוך?
ת: תלוי במטרה. אג"ח עם מח"מ קצר פחות רגישות לשינויי ריבית (סיכון ריבית נמוך יותר), אבל בדרך כלל מציעות תשואה נמוכה יותר. אג"ח עם מח"מ ארוך רגישות יותר לשינויי ריבית (סיכון ריבית גבוה יותר), ולכן יכולות להראות תנודתיות גבוהה יותר במחיר השוק, אבל הן בדרך כלל מציעות תשואה גבוהה יותר (כדי לפצות את המשקיעים על הסיכון הנוסף והכסף ה'נעול' לזמן ארוך יותר).
ש: מה הקשר בין אינפלציה לריבית ולהשקעה באג"ח?
ת: קשר הדוק מאד! בנקים מרכזיים (כמו הפד בארה"ב) משתמשים בריבית ככלי מרכזי לשליטה על האינפלציה. כשהאינפלציה גבוהה, הם נוטים להעלות ריבית כדי לקרר את הכלכלה. עליית ריבית זו משפיעה ישירות על מחירי האג"ח הקיימות (מורידה אותם) ועל התשואה הנדרשת על הנפקות חדשות (מעלה אותה).
ש: האם אגרות חיסכון I Bonds באמת מגנות מפני אינפלציה?
ת: הן נועדו לעשות זאת, והן אכן עושות זאת בצורה טובה למשקיעים שמחזיקים אותן לטווח ארוך. הריבית המשתנה שלהן צמודה ישירות למדד המחירים לצרכן בארה"ב. החיסרון הוא הנזילות המוגבלת (אי אפשר לפדות לפני שנה, ויש קנס אם פודים לפני 5 שנים), ומגבלת הסכום השנתי שניתן לקנות.
מקווה שהשאלות והתשובות האלה הוסיפו עוד קצת בהירות לתמונה הכוללת.
זה נושא עמוק, אבל בהחלט אפשר להבין את העיקר ולהתחיל לפעול.
זכרו, אין תחליף לייעוץ פיננסי או מס אישי המותאם למצבכם הספציפי. אבל הידע שרכשתם כאן הוא בסיס מצוין לקראת קבלת החלטות מושכלות.
אז הנה זה. העולם הפחות-משעמם-משחשבתם של אג"ח ארה"ב.
כלי פיננסי שיכול להיות מאד משמעותי עבורכם, אם רק תבינו איך הוא עובד, מתי הוא מתאים, ואיך נכנסים אליו בלי להסתבך.
מקווה שהצלחתי להוריד לכם קצת מהחששות, לתת כלים פרקטיים, ולגרום לכם לחשוב על אפיק ההשקעה הזה באור קצת שונה.
בהצלחה במסע ההשקעות שלכם!