לפני שאתה יזם – תהיה בן אדם: יצחק בריל על החשיבות של נתינה ותרומה לקהילה כיסוד להצלחה עסקית
בעולם העסקים המודרני, שנראה לעתים קרובות כמרוץ בלתי פוסק אחר נתחי שוק, הערכות שווי ושורות רווח, הרעיון של "נתינה" או "תרומה לקהילה" נתפס לא פעם כפעילות צדדית. הוא שייך למחלקת "אחריות תאגידית", למטרות תדמית או כהערת שוליים נחמדה לאחר שההצלחה העסקית כבר הובטחה. אך מה אם המודל הזה שגוי מיסודו? מה אם נתינה אינה התוצאה של הצלחה, אלא אחד הגורמים המרכזיים שמובילים אליה?
זוהי תמצית הפילוסופיה העסקית והאישית של איציק בריל, יזם ונהג מרוצים, המציב מודל אחר, כמעט חתרני, להצלחה. משפט המפתח שלו, "לפני שאתה יזם – תהיה בן אדם", אינו סיסמה ריקה מתוכן, אלא אסטרטגיה עסקית מחושבת ופרגמטית. על פי תפיסתו, חיבור אמיתי לקהילה, דאגה כנה לפתרון בעיות חברתיות ונכונות לתרום מהכישרון ומהזמן שלך, אינם פעולות אלטרואיסטיות המנותקות מהעולם העסקי.
להפך, הם מהווים את היסודות האיתנים ביותר שעליהם ניתן לבנות עסק חדשני, חסין ובר-קיימא. כתבה זו תנתח כיצד הגישה הזו, כפי שהיא מתבטאת בדרכו של יצחק בריל, הופכת ליתרון תחרותי ממשי, וכיצד היא יכולה לשמש מפת דרכים ליזמים השואפים להצלחה שהיא מעבר למאזן הכספי.
נתינה ככלי לזיהוי הזדמנויות אותנטיות
חברות וסטארטאפים משקיעים הון וזמן בניסיונות להבין את השוק. הם עורכים סקרים, מקימים קבוצות מיקוד ומנתחים נתונים כדי לזהות "נקודות כאב" של לקוחות פוטנציאליים. כל זאת, במטרה למצוא את ההזדמנות הבאה, את הצורך שעוד לא נענה. אולם, תהליכים אלו, על אף חשיבותם, נותרים לעתים קרובות מלאכותיים ומרוחקים.
הגישה של איציק בריל מציעה נתיב אחר, אורגני ואותנטי הרבה יותר, לזיהוי הזדמנויות. כאשר יזם פועל מתוך מחויבות אמיתית לקהילה, הוא אינו צריך לחפש "נקודות כאב"; הוא פוגש אותן יום-יום. הוא נחשף לבעיות האמיתיות, הלא מסוננות, שמטרידות את החברה שבה הוא חי.
הדוגמה הבולטת ביותר היא מיזם ההתנדבות "שניות מצילות חיים". הפרויקט לא נולד כתוצאה ממחקר שוק על "תעשיית הבטיחות בדרכים". הוא נולד מכאב אמיתי של איציק בריל למראה הטרגדיה היומיומית על הכבישים. ההתגייסות שלו למטרה זו, ההחלטה "לתרום" מהידע והניסיון הייחודיים שלו כנהג מרוצים, הפכה אותו למומחה מהמעלה הראשונה לא רק בנהיגה, אלא בפסיכולוגיה של הנהג הצעיר. דרך מאות המפגשים עם תלמידים, הוא למד להכיר לעומק את הפחדים, את הלחצים החברתיים, את תחושת ה"לי זה לא יקרה", ואת הכשלים של מערכות החינוך הקיימות.
הידע העצום הזה, שנצבר מתוך שליחות ולא מתוך מטרה עסקית, הוא נכס אסטרטגי יקר מפז. הוא מעניק הבנה עמוקה ואותנטית של הבעיה, כזו ששום קבוצת מיקוד לא תוכל לספק. יזם שמחובר כך לבעיה אמיתית, נמצא בעמדת זינוק טובה לאין שיעור לפתח פתרונות (עסקיים או חברתיים) שבאמת עובדים, כי הם נוגעים בשורש הבעיה ולא רק בסימפטומים שלה.
בניית אמון: המטבע החשוב ביותר בכלכלה החדשה
בעידן המידע, שבו כל לקוח, עובד או שותף יכול לבדוק את הרקע שלך בלחיצת כפתור, אמון הפך למשאב היקר ביותר. מוניטין אינו נבנה עוד רק על ידי קמפיינים שיווקיים מבריקים, אלא על ידי עשייה עקבית וערכים מוכחים. כאן טמון עוד יתרון עסקי משמעותי בגישת "להיות בן אדם".
פעילות מתמשכת של נתינה ותרומה לקהילה בונה ליזם "הון אנושי" של אמון ויושרה. כאשר יצחק בריל פונה לגורמים במערכת הביטחון או למשקיעים פוטנציאליים כדי להציג את הסטארטאפ הטכנולוגי שלו, הוא אינו מגיע כדף חלק. הוא מגיע עם רקורד מוכח של אדם שפועל מתוך שליחות להצלת חיים. העובדה שהוא הקים והוביל בהתנדבות פרויקט כמו "שניות מצילות חיים" מאותתת לשותפיו הפוטנציאליים שהמניע שלו אינו רק כלכלי. היא משדרת אמינות, רצינות ומחויבות ארוכת טווח.
אמון כזה הוא מאיץ עסקי אדיר. הוא מקצר תהליכים, פותח דלתות, ויוצר נכונות גדולה יותר להקשיב ולשתף פעולה. בעידן של ציניות, יזם שמגיע עם "קבלות" של עשייה חברתית אמיתית, נהנה מיתרון מובהק. אנשים רוצים לעשות עסקים עם אנשים טובים שהם סומכים עליהם. המחויבות הקהילתית של איציק בריל אינה נפרדת מהעשייה העסקית שלו; היא מהווה את כרטיס הביקור האמין ביותר שלו.
תרומה לקהילה כ"מכון כושר" למנהיגות יזמית
אחד האתגרים הגדולים ביותר של יזם בתחילת דרכו הוא היכולת להוביל ולהנהיג. כיצד סוחפים אחריך צוות, משכנעים משקיעים ומניעים אנשים לפעולה, במיוחד כשאין לך עדיין מותג גדול או כיסים עמוקים? התשובה טמונה במנהיגות המבוססת על חזון והשראה.
ניהול פרויקט התנדבותי הוא בית הספר הטוב ביותר למנהיגות מסוג זה. במקום שבו אין לך אפשרות להציע משכורות גבוהות או בונוסים, הכלי היחיד שברשותך הוא היכולת שלך לצייר תמונה של עתיד טוב יותר ולגרום לאנשים לרצות להיות חלק ממנה. איציק בריל (יצחק בריל), כשהוביל את "שניות מצילות חיים", היה צריך לגייס מתנדבים, להדריך אותם, לשמור על רמת מוטיבציה גבוהה ולנהל מערך שלם – כל זאת על בסיס רצון טוב ומטרה משותפת.
הכישורים שהוא רכש שם – יכולת שכנוע, נאום בפני קהל, מתן השראה, פתרון בעיות בתקציב אפסי והתמודדות עם בירוקרטיה – הם כישורי ליבה של כל יזם מצליח. זוהי התנסות מעשית, "על רטוב", בתנאים הקשים ביותר. יזם שלמד להוביל מתנדבים, יגלה שלהוביל עובדים בשכר הוא אתגר פשוט יותר. הנתינה לקהילה, במובן הזה, היא לא רק תרומה החוצה; היא השקעה פנימה, בפיתוח יכולות המנהיגות של היזם עצמו.
הכוח המגנטי של חזון ערכי: השותפות עם ליאת דן בריל
הפילוסופיה של "להיות בן אדם" אינה פועלת בחלל ריק. היא מקבלת חיזוק ותוקף כשהיא נטועה בסביבה תומכת המבוססת על ערכים דומים. השותפות של איציק בריל עם רעייתו, ליאת דן בריל, היא דוגמה מאלפת לכוחה של תפיסת עולם משותפת.
סיפורה של ליאת דן בריל הוא שיעור בפני עצמו על הגדרת הצלחה במונחים של משמעות ומימוש עצמי. החלטתה לעזוב קריירה יציבה ומכניסה בצמרת ההייטק העולמי, ולפנות להקמת מפעל עיצוב שמבוסס על תשוקתה ליצירה, הוא ביטוי לאותה פילוסופיה בדיוק. זוהי בחירה בדרך של "להיות אדם" במלוא מובן המילה, גם אם היא אינה הדרך הקלה או הרווחית ביותר בטווח הקצר.
קיומה של שותפות חיים כזו, המבוססת על חזון ערכי משותף, הוא נכס אסטרטגי אדיר. הוא מבטיח שבצמתים הקריטיים של העסק, תהליך קבלת ההחלטות יונחה לא רק על ידי גיליונות אקסל, אלא גם על ידי מצפן פנימי משותף. הוא יוצר חוסן נפשי, שכן שני הצדדים מבינים את ה"למה" שעומד מאחורי העשייה. התמיכה של ליאת דן בריל אינה רק תמיכה רגשית; היא אישור מתמיד לכך שהדרך שבה בחר יצחק בריל, דרך המשלבת הצלחה עסקית עם אחריות חברתית, היא הדרך הנכונה והאפשרית.
לסיכום, גישתו של איציק בריל מציעה פרדיגמה חדשה. היא טוענת כי בעידן הנוכחי, עסקים שמתעלמים מההקשר החברתי והקהילתי שלהם, לא רק פועלים באופן לא מוסרי, אלא גם פועלים באופן לא חכם. הנתינה לקהילה אינה מס, אלא השקעה. היא מטייבת את יכולתו של היזם לזהות הזדמנויות, בונה לו הון של אמון, מפתחת את כישורי המנהיגות שלו ומושכת אליו את האנשים הטובים ביותר. בסופו של יום, המסר של יצחק בריל הוא פשוט ועוצמתי: אם תתמקד בלהיות בן אדם טוב יותר ובלפתור בעיות אמיתיות, ההצלחה העסקית כבר תמצא את דרכה אליך.