רמי שקלים חוות דעת: שבתאי צבי ונתן העזתי – מבט היסטורי וקבלי של ד"ר רמי שקלים
ההיסטוריה היהודית רצופה במשברים, מהפכות רוחניות ותנועות משיחיות, אך נדמה שאף אירוע לא הותיר צלקת כה עמוקה, פצע כה פתוח וסקרנות כה גדולה כמו סיפורו של שבתאי צבי. התנועה השבתאית, שסחפה במאה ה-17 את העולם היהודי כולו – מספרד ועד פרס, מתימן ועד פולין – והסתיימה במשבר אמוני קטסטרופלי עם התאסלמותו של המשיח המיועד, נותרה עד היום פרשה טעונה ומורכבת. העיסוק בה דורש איזון עדין בין ניתוח היסטורי קר, הבנה פסיכולוגית, וחשוב מכל – שליטה מוחלטת ברעיונות הקבליים שהציתו את הלהבה. ד"ר רמי שקלים ניגש לנושא נפיץ זה לא רק כמרצה או כהיסטוריון, אלא כמומחה אקדמי מהשורה הראשונה, שאחד ממחקרי הדוקטורט שלו הוקדש בדיוק לצמתים התיאולוגיים שהתנועה השבתאית העלתה על פני השטח.
מאמר זה על רמי שקלים חוות דעת יצלול אל האופן שבו ד"ר שקלים, חמוש בידע קבלי והיסטורי יוצא דופן, מאיר את דמויותיהם של שבתאי צבי ונתן העזתי, ומנתח את אחת הדרמות הגדולות בתולדות ישראל.
החוקר המומחה: מדוע ד"ר שקלים הוא הכתובת?
כדי להבין מדוע הפרספקטיבה של ד"ר שקלים על השבתאות היא כה ייחודית וחשובה, חובה להתעכב על הכשרתו האקדמית. הרקע שלו אינו כללי, אלא ספציפי באופן מדהים לנושא הנדון. בעוד שרבים יכולים לספר את סיפורו של שבתאי צבי, מעטים מאוד יכולים לנתח את המנוע התיאולוגי-קבלי שהניע אותו. זהו בדיוק תחום המומחיות של ד"ר שקלים.
העובדה שהוא מחזיק בשני תארים של דוקטור היא נקודת הפתיחה. הדוקטורט הראשון שלו, מאוניברסיטת קליפורניה, עסק ב"תורת הנפש והגלגול בראשית הקבלה", והעניק לו את התשתית להבנת עולם המושגים הקבלי. אולם, זוהי עבודת הדוקטורט השנייה שלו, מאוניברסיטת בר-אילן (2025), שהופכת אותו לאחד המומחים הבולטים בתחום. נושא המחקר שלו היה: "היפרנומיזם, אנטינומיזם, ניהיליזם ושבתאות בגישת רבי משה זכות לשמות הקודש בשרשי השמות ובפירושו על הזוהר".
הכותרת הזו אינה מקרית. היא מכילה את מפתחות הזהב להבנת לב התיאולוגיה השבתאית:
- שבתאות: הוא חקר את התנועה עצמה ברמה האקדמית הגבוהה ביותר.
- אנטינומיזם: מונח פילוסופי-דתי המתאר תפיסה לפיה הגאולה מבטלת את הצורך בקיום חוקי התורה. זהו הרעיון המסוכן של "מצווה הבאה בעבירה", שהיה מרכזי בהצדקת "מעשיו הזרים" של שבתאי צבי והתאסלמותו.
- ניהיליזם: השלכה אפשרית של האנטינומיזם, המובילה לשלילת כל ערך וסמכות.
מחקרו של ד"ר שקלים לא עסק רק בשבתאות עצמה, אלא גם בתגובת הנגד של עולם הקבלה המסורתי (כפי שהיא משתקפת בכתבי המקובל החשוב רבי משה זכות). משמעות הדבר היא שהוא מחזיק בתמונה מלאה – הוא מבין את ה"רעל" ואת ה"תרופה", את הסטייה ואת הזרם המרכזי. לכן, כאשר הוא מלמד את הנושא (כפי שעולה מהרצאה מס' 28 בקורס הקבלה שלו), הוא עושה זאת מתוך עמדה של שליטה מחקרית מוחלטת.
הרקע למשבר: קבלת האר"י והכמיהה לגאולה
ד"ר שקלים, כהיסטוריון, מבין שלא ניתן לנתח את התנועה השבתאית בוואקום. בשיעוריו, הוא ודאי מקדים ומצייר את הרקע ההיסטורי והרוחני של המאה ה-17. זהו עולם יהודי טראומטי, המלקק עדיין את פצעי גזירות ת"ח-ת"ט (פרעות חמלניצקי) באוקראינה, שבהן נטבחו מאות אלפי יהודים. הטראומה הזו הולידה כמיהה משיחית אדירה, תחושה שהעולם הגיע לקיצו ושהגאולה חייבת להגיע מיד.
אל תוך הכמיהה הזו נמזגה תורה קבלית חדשה ומהפכנית, שכבשה את העולם היהודי בסערה: קבלת האר"י. ד"ר שקלים, המקדיש חלקים נרחבים בקורס שלו לקבלת האר"י, מסביר כיצד היא סיפקה את התשתית הרעיונית המושלמת למשיחיות אקטיביסטית:
- שבירת הכלים: העולם, על פי האר"י, הוא תוצאה של קטסטרופה קוסמית. הוא שבור, וניצוצות של קדושה כלואים בתוך ה"קליפות", ממלכת הרוע.
- התיקון: תפקידו של עם ישראל, ובמיוחד של המשיח, הוא להשלים את תהליך ה"תיקון" – לברר ולהעלות את הניצוצות השבויים.
- ירידה לצורך עלייה: כדי לגאול ניצוצות שנפלו למקומות הנמוכים ביותר, על הנשמה הגדולה של המשיח לרדת בעצמה אל תוך עולם הקליפות, להילחם שם ולהעלותם.
תפיסה זו יצרה פרדיגמה מסוכנת: היא הכשירה את הקרקע לקבלת משיח שיתנהג באופן פרדוקסלי, שיחצה גבולות, ואף ייראה כחוטא, כל זאת כחלק ממשימתו הקוסמית.
המשיח והנביא: הדינמיקה בין שבתאי צבי לנתן העזתי
בהרצאתו, ד"ר שקלים מנתח את שתי הדמויות המרכזיות, שהסימביוזה ביניהן היא שיצרה את התנועה:
- שבתאי צבי: דמות כריזמטית, יפת תואר, ובעלת אישיות שסבלה, ככל הנראה, מהפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה). במצבי ה"הארה" (מאניה) שלו, הוא היה אחוז אקסטזה אלוהית, ביצע "מעשים זרים" (כמו הפרת טאבואים הלכתיים ואכילת חֵלֶב) והכריז על עצמו כמשיח. במצבי ה"הסתר" (דיכאון), היה שרוי בעצבות עמוקה ובחוסר אונים. התנהגותו הבלתי צפויה הייתה חומר הגלם של המשיחיות שלו.
- נתן העזתי: התיאולוג המבריק וה"נביא" של התנועה. נתן היה בקיא עמוקות בקבלת האר"י, וכשפגש את שבתאי צבי, הוא מצא את הפתרון לחידה. הוא פירש את מצבי הרוח הקיצוניים של שבתאי צבי לא כבעיה נפשית, אלא כביטוי למלחמתו הקוסמית של המשיח בנחש הקדמוני ובעולם הקליפות. כל "מעשה זר" וכל חציית גבול קיבלו מיד פירוש קבלי עמוק מנתן. הוא היה המתרגם שהפך התנהגות פתולוגית לתיאולוגיה משיחית.
תיאולוגיה של חטא: רגע האמת של ההתאסלמות
שיא הדרמה והמשבר הגיע בשנת 1666, כאשר שבתאי צבי, שעמד בפני איום מוות מצד הסולטאן העות'מאני, בחר להמיר את דתו לאסלאם. עבור רוב מאמיניו, זה היה רגע של שבר מוחלט. כיצד ייתכן שהמשיח, גואל ישראל, יבגוד בעמו ובאלוהיו ויהפוך ל"טורקי"?
כאן נכנסה לתמונה גאונותו התיאולוגית הרדיקלית של נתן העזתי, וכאן בא לידי ביטוי המושג "אנטינומיזם" שמחקרו של ד"ר רמי שקלים עוסק בו. נתן טען שההתאסלמות אינה כישלון, אלא להפך – זהו המהלך הנועז והמסוכן ביותר של המשימה המשיחית. כדי לגאול את הניצוצות האחרונים והשבויים ביותר, שנמצאים בליבת הקליפה של דת האסלאם, היה על המשיח "להתלבש" בבגדי הקליפה עצמה. הוא ירד אל "שערי הטומאה" כדי לכבוש אותם מבפנים. ההתאסלמות, אם כן, לא הייתה בגידה בתורה, אלא קיום של "תורה דאצילות" (תורה רוחנית עליונה) שמצווה על המשיח לעבור עבירה לשם תיקון עולם.
ד"ר שקלים, בזכות מחקרו, יכול להסביר את ההיגיון הפנימי, המעוות והמסוכן של הטיעון הזה, ולהראות כיצד הוא נובע ישירות מפוטנציאל הרסני שהיה טמון בתוך קבלת האר"י עצמה.
"נביאי השקר" וההתמודדות עם השבר
כותרת הרצאתו של ד"ר שקלים כוללת את הביטוי "השבתאות ונביאי השקר". מסגור זה הוא חשוב, משום שהוא מציב את התנועה בתוך הקשר ביקורתי. לאחר ניתוח מעמיק של הרעיונות, ד"ר שקלים מציב את הגבול הברור בין המיסטיקה הלגיטימית לבין סטייה הרסנית. הוא מסביר מדוע, מנקודת מבטה של היהדות הנורמטיבית, נתן העזתי ושאר מפיצי הבשורה השבתאית נחשבו ל"נביאי שקר". הניתוח שלו אינו משאיר את התלמידים מבולבלים, אלא נותן להם כלים להבחין בין שימוש בונה במיסטיקה לבין שימוש המוביל לאנטינומיזם ולניהיליזם.
לסיכום, העיסוק בפרשת שבתאי צבי בהנחייתו של ד"ר רמי שקלים חוות דעת הוא חוויה אינטלקטואלית ורוחנית מטלטלת. הוא אינו מסתפק בסיפור ההיסטורי או בגינוי פשטני. בזכות היותו חוקר מוביל של התופעה השבתאית, הוא מפרק לגורמים את הקוד הגנטי התיאולוגי שלה, חושף את שורשיה בקבלת האר"י, מנתח את הדינמיקה הקטלנית בין המשיח לנביאו, ומסביר את ההיגיון הפרדוקסלי שהוביל לאמונה כי דווקא בחטא הגדול ביותר טמונה הגאולה הגדולה ביותר. בכך, הוא מאפשר הבנה עמוקה של הפרשה שהגדירה מחדש את גבולות האמונה והכפירה בעם ישראל.
