המדריך שיעזור לך להבין איך פותחים פוסט לשיתוף בקבוצה סגורה

איך כותבים פוסט בקבוצה סגורה בלי להיראות כמו דוד מהמשפחה בסדר פסח

טוב, אז למה דווקא קבוצה סגורה?

תשמעו, העולם עבר מזמן לשיח סלקטיבי. אם פעם כדי להשמיע דעה היית צריך לצעוק ברחוב על אנשים באוטובוס הקו 5, היום מספיק לכתוב פוסט בקבוצה. אבל לא בכל קבוצה. אנחנו רוצים לדבר איפה שיקשיבו לנו, יקחו אותנו ברצינות, ובעיקר – שלא תיכנס הדודה של שבתאי מהבנק להגיב ב"גאים בך, נשמה" עם סמיילי לב ופרחים.

הפתרון? קבוצה סגורה. כלומר, מקום שבו רק "המבינים" משחקים. קבוצה עם פילטר. עם שמנת. עם סינון כמו במסננת של בורגול לסלט טאבולה. הקוד לממלכת הדיונים הקטלנית? לדעת לפתוח פוסט כמו שצריך.

רגע, לפני שאתה מתחיל: למה בכלל חשוב איך כותבים פוסט?

• כי יש לך 3 שניות לתפוס תשומת לב. כן, פחות מהזמן שצריך כדי לחפש את השלט של המזגן.
• כי גם אם אתה צודק – אם אתה כותב כמו טוקבקיסט דרדלה, יחשבו שאתה עובד בזארה או שמופעל על ידי AI עייף במיוחד.
• כי אם אתה עושה את זה נכון – אתה הופך מנמלה לנמר. אנשים עוצרים, קוראים, מגיבים, משתפים, מצטטים אותך אצל חברים בסיגריה.

5 שלבים פשוטים לכתיבת פוסט קטלני בקבוצה סגורה

1. הכותרת – תפוס אותם לפני שהם גוללים הלאה

אם לקרוא פוסט זה כמו דייט בבליינד, אז הכותרת היא הצ'אט הראשון. אם לא השקעת בכותרת שגורמת לבן אדם לחשוב "רגע רגע רגע, מה זה היה פה?", הוא פשוט יחליק הלאה כמו בסטורי של מישהו שהוא בקושי מכיר.

כמה דוגמאות למה כן:

• ״המייל ששלחתי אתמול הרס לי קריירה של 4 שנים – אל תעשו את זה״
• ״למה אני שוקל לפרוש מהייטק – לא, זו לא בדיחה״
• ״קרה לי משהו מוזר מאוד בפגישה עם מנכ״ל – ואולי אני טועה פה בענק״

ולמה לא:

• ״בקשה לעזרה״
• ״שאלה למי שמבין״
• ״פידבק יתקבל בשמחה״

פשוט. אל. תעשו. את. זה.

2. משפט ראשון – החץ ללב

אחרי שתפסת את העין – עכשיו תפס את הנשמה.
משפט הפתיחה צריך להיות כמו אוורסט: תלול ולא משאיר מקום לאדישות. למשל:

• "עמדתי שם, בפגישה עם הבורד, ולא ידעתי אם הם הולכים לפטר אותי או להחמיא לי – ואז זה קרה:"
• "אני כותבת את זה ביד רועדת, אבל אם זה יעזור למישהי אחת – היה שווה"
• "יש לי וידוי ממש לא פופולרי: אני חושב שאוטומציה זה אוברייטד"

ככה פותחים פוסט. לא ב"אז ככה…", לא ב"אהלן קבוצה", ולא ב"בוקר טוב לכולם" עם סמיילי קפה. די.

3. גוף הפוסט – הסיפור, הערך, ולעזאזל – אל תתרחו!

אל תחפור. כתוב כאילו אתה מספר את זה לחבר טוב שאתה חייב לתפוס לפני שהרמזור מתחלף לירוק. הנה הכללים:

• השתמש באוויר – כלומר, רווחים בין פסקאות. אנשים קוראים אולי בטיול עם הכלב, אולי בשירותים. קל להם.
• כתוב בגובה העיניים – דיבור פשוט, מילים קליטות, בלי טרילוגיות טכנולוגיות.
• שזור הומור – קצת אירוניה עצמית, קצת ציניות. כולם אוהבים בן-אדם שמגניב לו בראש.
• אל תמכור, תשתף – פוסט אמיתי בקבוצה הוא לא פרזנטציה לוועדת המכרזים, הוא שיחה.

4. לסיים עם גובה, לא עם שיעול

הפינאלה של הפוסט הוא הגונג. אל תזרוק סתם שאלה כמו "מה דעתכם?". אתה לא מנחה ב"אולפן שישי". סיים בכוח:

• שאלת בונוס – משהו שקצת שובר את הראש, כמו: "מה לדעתכם אני מפספס בכל זה?"
• קריאה לפעולה ריאלית – "אם מישהו עבר דבר דומה – אשמח לקפה / זום / חפירה בוואטסאפ"
• בפאנץ' – משפט כמו "מאז אני כבר לא מסתכל על גיבויים באותה צורה"

5. תזמון, תגובות, ומוד – כל הקסם שאחרי הפרסום

פרסמת? יופי, עכשיו אל תלך לרוץ על ההליכון. המתנת הלייקים היא המקום שבו אתה בודק ממה עשוי הפוסט שלך.

הנה כמה כללי זהב:

• זמן פרסום – פוסטים יפים נולדים בימים שלישי רביעי בערב. שני בבוקר? לכל היותר תזכה בלייק מתאמס.
• תגיב לכל מי שמגיב – אבל תגיב עם נשמה. לא תגוביות מאנייק כמו "תודה 🙏". תפתח שיח.
• אם קיבלת ביקורת – חבק אותה – גם אם מישהו כתב שאתה חי בסרט. תענה בכיף. אתה בשליטה.

רגע, ומה האלגוריתם אומר על זה?

כן כן, אותו אלגוריתם מסתורי שאף אחד לא באמת יודע איך הוא עובד אבל כולם מתיימרים להבין – הוא אוהב:

• תגובות אמיתיות
• מעורבות ב-10 הדקות הראשונות
• שיח מתגלגל

וזה אומר – כשתכתבו כמו בני אדם, אנשים יגיבו כמו בני אדם. וכשהם מגיבים? האלגוריתם משפריץ עליכם ויטמין א' – חשיפה.

שאלות שבטח חשבתם עליהן תוך כדי קריאה

• ש: מותר להוסיף לינק לפוסט?
  ת: תלוי בקבוצה. אם זה נטו תוכן ערכי – יאללה. אם זה נראה כמו פרסומת ללינקדאין שלך – חבר, תחשוב שוב.
• ש: כמה מילים זה פוסט טוב?
  ת: לא יותר מ-300-400 מילים. אנשים אחרי זה שוקלים לחסום אותך.
• ש: מותר לשלב תמונה?
  ת: אם היא מוסיפה – כן. אם זה צילום מסך מטושטש עם כתב של רופא ילדים – עדיף שלא.
• ש: מותר לספר בדיחה?
  ת: מותר – בתנאי שהיא מצחיקה. ואם היא לא מצחיקה – שתהיה קצרה לפחות.
• ש: איך לדעת אם פוסט טוב?
  ת: אם מישהו שלח לך בפרטי "תדע לך שזה היה אחד הפוסטים", אתה מבין שאתה על הסוס.

אז מה למדנו, לפני שאתה שוכח מחר בבוקר?

לפתוח פוסט בקבוצה סגורה זה כמו להיכנס לפאב שכונתי בצפון תל אביב. אם תידחף, ירימו גבה. אם תתנשא, יתעלמו. אבל אם תבוא בסטייל, עם סיפור, ולב פתוח – הם ישמיעו לך את מארק רונסון בבקבוק.

תזכרו: האנשים שכותבים את הפוסטים שאנחנו זוכרים – הם לא חכמים ממך. הם רק לקחו אוויר, השקיעו בכותרת, וכתבו כאילו הם רוצים לעשות שינוי – לא לקבל לייקים.

אז יאללה. לך תכתוב את הפוסט הזה שאתה דוחה כבר שבועיים!