מה זה מדד דאו ג'ונס: כל מה שצריך לדעת עליו
הדאו ג'ונס: הסיפור המוזר של המדד הכי מפורסם (ולא מושלם) בעולם
כולם שמעו עליו. הוא בחדשות כמעט כל יום. "הדאו ג'ונס עלה ב-X נקודות!" או "הדאו ג'ונס צנח ב-Y".
זה מרגיש כאילו הוא המדד הכי חשוב, הכי ותיק, הכי… הכי הכל.
אבל האם אתם באמת יודעים מה זה הדאו ג'ונס?
איך הוא מחושב בכלל?
ולמה, למרות כל התהילה, יש לו גם לא מעט מבקרים?
בואו נצלול עמוק לתוך הסיפור המרתק של הסבא המכובד (קצת עייף?) של המדדים הפיננסיים.
נגלה את הסודות שלו.
נבין למה הוא שונה מאחרים.
ונראה האם הוא עדיין רלוונטי בעולם המודרני.
הבטיחו לנו, אחרי המאמר הזה, תסתכלו על הכותרות הפיננסיות קצת אחרת.
תבינו מה מסתתר מאחורי המספרים.
ותקבלו פרספקטיבה שמעטים מחוץ לעולם המומחים באמת מבינים.
מוכנים למסע? יאללה.
הסבא המכובד בן ה-127: מהו הדאו ג'ונס בכלל?
בבסיסו, הדאו ג'ונס הוא מדד מניות.
שם מלא ומכובד: מדד המניות התעשייתיות של דאו ג'ונס (Dow Jones Industrial Average, או בקיצור, DJIA או סתם "הדאו").
הוא הומצא אי שם בשנת 1896.
תארו לעצמכם.
עוד לפני מכוניות סדרתיות.
לפני מטוסים.
לפני האינטרנט (הרבה לפני).
שני גאונים, צ'רלס דאו ואדוארד ג'ונס, חברים שהקימו את עיתון הוול סטריט ג'ורנל, רצו דרך קלה להבין מה קורה בשוק המניות.
הם רצו מדד.
משהו שיגיד להם במבט אחד האם השוק עולה או יורד.
במקור, המדד שלהם כלל רק 12 חברות.
כולן היו חברות "תעשייתיות" באותה תקופה.
רוב השמות האלה כבר לא קיימים היום.
אגב, חברה אחת מה-12 המקוריות עדיין במדד… ניחשתם? ג'נרל אלקטריק הייתה שם, אבל היא כבר לא. אז אף אחת מהמקוריות לא נשארה ברציפות. טוב, לא מושלם, כבר אמרנו?
עם השנים, המדד התרחב.
עבר ל-20 מניות.
ובשנת 1928, התקבע על 30 המניות שאנחנו מכירים היום.
אבל הנה הקאץ': השם "תעשייתיות" נשאר, למרות שהחברות בפנים כבר ממש לא רק "תעשייתיות".
יש שם חברות טכנולוגיה ענקיות, חברות פיננסים, בריאות, ועוד.
למעשה, רק מעטות מהן באמת תעשייתיות במובן המסורתי של המילה.
זו כבר אנקדוטה קטנה שנותנת טעימה מהאופי המיוחד של המדד הזה.
רגע, הוא מחשב רק לפי מחיר?! התעלול המתמטי של הדאו
זהו הסוד הגדול, והמקור העיקרי לכל הוויכוחים סביבו.
הדאו ג'ונס מחושב בצורה די מוזרה (בסטנדרטים מודרניים).
הוא מדד שנקרא "משוקלל מחיר" (Price-Weighted).
מה זה אומר?
פשוט מאוד: למניות עם מחיר מניה גבוה יותר יש השפעה גדולה יותר על המדד.
נקודה.
זה לא משנה כמה גדולה החברה (שווי שוק).
זה לא משנה כמה מניות יש לה בחוץ.
רק המחיר של המניה עצמה.
זה שונה לגמרי מרוב המדדים החשובים האחרים בעולם, כמו ה-S&P 500 או הנאסד"ק, שהם "משוקללי שווי שוק".
במדדים משוקללי שווי שוק, חברות גדולות יותר (עם שווי שוק גבוה יותר) משפיעות יותר.
זה נשמע הרבה יותר הגיוני, לא?
שהחברות הענקיות ישפיעו יותר על מדד שמנסה לייצג את השוק.
אבל הדאו? לא. הוא נאמן לשיטה הישנה.
המחיר הוא המלך? הנה ההבדל הגדול
בואו ניתן דוגמה קטנה ומטופשת כדי להבין את האבסורד (הפיננסי המחושב היטב, אבל עדיין).
נניח שיש לנו מדד דמיוני עם שתי מניות בלבד:
- מניה א': מחיר 100 דולר. שווי שוק 100 מיליארד דולר.
- מניה ב': מחיר 10 דולר. שווי שוק 500 מיליארד דולר.
מי יותר גדולה? מניה ב'. יש לה שווי שוק פי 5 ממניה א'.
עכשיו, מה קורה אם שתי המניות עולות בדולר אחד?
- מניה א' עולה מ-100 ל-101 (עלייה של 1%).
- מניה ב' עולה מ-10 ל-11 (עלייה של 10%).
במדד משוקלל שווי שוק: מניה ב', כיוון שהיא גדולה יותר, תשפיע *הרבה* יותר על עליית המדד הכוללת. עלייה של 10% בחברה ענקית שווה יותר מעלייה של 1% בחברה קטנה יחסית (מבחינת שווי שוק).
אבל בדאו ג'ונס (שוב, דמיוני, זה רק 2 מניות): עלייה של דולר אחד במניה א' תשפיע על המדד בדיוק כמו עלייה של דולר אחד במניה ב'.
אפילו שמניה ב' עלתה ב-10% ומניה א' עלתה רק ב-1%.
כי מה שחשוב זה *השינוי במחיר*, במונחים אבסולוטיים, לא במונחים אחוזים או לפי גודל החברה.
ועניין ה"מחלק" המוזר… איזה בלאגן!
כדי שהמדד לא ישתנה בכל פעם שחברה מפצלת מניות (פיצול מניה הופך מניה אחת לשתיים, שלוש או יותר, ומוריד את מחיר המניה בהתאם, בלי לשנות את שווי החברה או את ההשקעה שלכם בה), או כשהיא מחלקת דיבידנד גדול במיוחד, או כשאחת מ-30 החברות מתחלפת…
…מכניסים למשחק משהו שנקרא "מחלק דאו" (Dow Divisor).
במקור, המדד היה פשוט ממוצע המחירים של 12 המניות.
סכום המחירים חלקי 12.
היום, המחלק הזה הוא לא מספר שלם. הוא משתנה כל הזמן.
כיום הוא משהו כמו 0.15 (המספר המדויק משתנה).
החישוב הוא: סכום מחירי 30 המניות, חלקי המחלק.
המחלק הזה מותאם אוטומטית בכל פעם שיש פיצול מניה, החלפת חברה, או כל אירוע אחר שמשנה את מחיר המניה בלי לשקף שינוי אמיתי בערך החברה.
זה מאפשר להמשיך להשוות את ערכי המדד לאורך זמן, בלי ששינויים טכניים כאלה יעוותו אותו.
זה גאוני בצורה הפשטנית שלו, ומסורבל בצורה המודרנית שלו.
החברים במועדון היוקרתי: מי הן ה-30 הגדולות?
אוקיי, אז 30 חברות. מי מחליט מי נכנס?
לא, אין בחירות דמוקרטיות.
יש ועדה.
הוועדה שמנהלת את מדדי דאו ג'ונס (והיום היא חלק מחברת S&P Dow Jones Indices) היא שמחליטה.
היא נפגשת מעת לעת (אין תאריך קבוע).
היא מסתכלת על חברות גדולות, מוכרות, שיש להן "מוניטין מצוין" ו"צמיחה בת קיימא".
היא לא חייבת לבחור את ה-30 הכי גדולות בשווי שוק (אפל ומיקרוסופט בפנים כי הן גם גדולות וגם עם מוניטין).
היא גם לוקחת בחשבון את הייצוג של הסקטורים השונים בכלכלה האמריקאית הרחבה.
המטרה היא שהמדד יהיה סוג של "מראה" לכלכלה.
אבל זה גם סוג של "מראה" סלקטיבית.
חשבו על זה:
- יש שם את בואינג (תעשייה, אבל ענקית).
- יש את גולדמן זאקס (פיננסים).
- יש את מקדונלד'ס (צרכנות).
- יש את יונייטד-הלת' (בריאות).
ועוד.
הוועדה יכולה להחליף חברות כשהיא חושבת שזה נחוץ.
למשל, אם חברה כבר לא מייצגת מספיק את הסקטור שלה, או אם חברה חדשה הפכה להיות כה גדולה ומשמעותית שהיא חייבת להיות בפנים.
כשמניה נכנסת לדאו, זה אירוע משמעותי עבורה. סוג של סמל סטטוס.
וכשהיא יוצאת… פחות כיף.
אז למה בכלל אכפת לנו ממנו? סוד הקסם (והפשטות)
שאלה מצוינת! בייחוד בהתחשב בשיטת החישוב המוזרה ובמספר המצומצם של החברות.
אבל הנה הסיבות שהדאו עדיין רלוונטי, ואפילו אהוב (על ידי חלק):
- היסטוריה: הוא פשוט הכי ותיק. יש לו נתונים היסטוריים עשירים. אנשים אוהבים היסטוריה. והיסטוריה ארוכה מאפשרת ניתוח מגמות לאורך עשרות שנים.
- פשטות (מדומה): למרות החישוב הפנימי המורכב (המחלק), הרעיון הכללי פשוט: 30 חברות גדולות. המספרים שמוצגים – "המדד עלה ב-300 נקודות" – קלים לעיכול (גם אם המשמעות האמיתית פחות).
- סמל: הוא הפך לסמל של הבריאות הכלכלית בארצות הברית (ובעולם). כששוק המניות עולה, הדאו עולה, וזה נתפס כסימן טוב. ולהיפך.
- פוקוס תקשורתי: כיוון שהוא ותיק ומוכר, הוא מקבל המון סיקור תקשורתי. זה יוצר לולאת משוב – מסקרים אותו כי הוא חשוב, והוא חשוב כי מסקרים אותו.
- מעקב: למרות הכול, הוא עדיין נותן סוג של תמונת מצב על ביצועי חברות ענק מובילות באמריקה.
הוא קצת כמו השעון המכאני העתיק של סבא. אולי לא הכי מדויק בעולם בהשוואה לשעון אטומי, אבל יש לו ערך סנטימנטלי, סיפור, והוא עדיין מראה בערך מה השעה.
הצד האפל? למה מומחים מגלגלים עיניים כשהם שומעים "דאו"?
למרות הפופולריות, הדאו ג'ונס סופג לא מעט ביקורת מקצועית. ולפעמים היא די מוצדקת.
זה רק 30, בחייאת. איך זה מייצג משהו?
כלכלת ארצות הברית ענקית. יש בה אלפי חברות ציבוריות. 30 חברות, אפילו אם הן ענקיות, לא באמת יכולות לייצג את כל המגוון, החדשנות והסקטורים שמרכיבים את הכלכלה המודרנית.
מה עם חברות קטנות ובינוניות? מה עם חברות חדשניות שלא עונות על הקריטריונים של ה"מוניטין המצוין והצמיחה בת הקיימא" כי הן עדיין בשלב הצמיחה המטורפת?
הדאו מייצג את החברות הגדולות והמבוססות. זה חשוב, אבל זה לא כל הסיפור.
ועניין המשקולות… איזה בלאגן!
כפי שהסברנו, העובדה שמשקל המניה במדד נקבע לפי המחיר שלה ולא לפי גודל החברה היא… בעייתית.
מניה במחיר 500 דולר תשפיע פי עשרה יותר ממניה במחיר 50 דולר, גם אם החברה של ה-50 דולר ענקית פי עשרה בשווי שוק.
זה יכול לעוות את התמונה.
שינוי קטן במניה יקרה יחסית (אבל לא בהכרח הכי גדולה) יכול להזיז את המדד כולו יותר משינוי גדול יותר באחוזים במניה זולה יחסית (אבל גדולה יותר).
רוב המדדים המודרניים נטשו את השיטה הזו כי היא פשוט לא משקפת נכון את תמונת השוק הכוללת.
- אין ייצוג מלא: הוא לא כולל מניות תחבורה או שירותים (פעם הוא כלל, במדדים נפרדים).
- החלפות סלקטיביות: ההחלטות של הוועדה יכולות להיות נתונות לפרשנות. הן לא תמיד שקופות לחלוטין.
בקיצור, הוא לא הכלי הכי מדויק או מקיף שיש לניתוח השוק.
נקודות זה נחמד, אבל מה זה אומר לי באמת? איך לקרוא את התנועות?
כששומעים שהדאו עלה ב-500 נקודות ביום אחד, זה נשמע דרמטי. וזה יכול להיות דרמטי.
אבל כדי להבין את המשמעות האמיתית, צריך להסתכל על השינוי *באחוזים*.
מדד הדאו נמצא היום (באופן כללי) בטווח של עשרות אלפי נקודות.
אז עלייה של 500 נקודות, למרות שהיא נשמעת גדולה, יכולה להיות בסך הכל עלייה של 1%-2%.
לעומת זאת, לפני 30 שנה, כשהמדד היה בטווח של כמה אלפי נקודות בודדות, עלייה של 500 נקודות הייתה יכולה להיות עלייה של 10% ואפילו יותר! זה הבדל עצום.
לכן, תמיד חשוב להסתכל גם על השינוי באחוזים.
והכי חשוב: הדאו הוא אינדיקטור מסוים, אבל לא היחיד.
כדי לקבל תמונה מלאה יותר של השוק, כדאי להסתכל גם על מדדים רחבים יותר כמו ה-S&P 500 (500 החברות הגדולות ביותר בארה"ב, משוקלל שווי שוק) או הנאסד"ק (מדד עם המון חברות טכנולוגיה).
הם נותנים פרספקטיבה רחבה יותר ושיטת חישוב שונה.
אם הדאו עולה בחדות, וגם ה-S&P 500 עולה, וגם הנאסד"ק עולה, אז סביר להניח שזה יום טוב בשוק באופן כללי.
אם הדאו עולה, אבל הנאסד"ק יורד בחדות (או להפך), זה יכול להצביע על מגמות שונות בסקטורים שונים או בחברות בגדלים שונים.
הדאו הוא רק חלק מהפאזל. חלק היסטורי, מפורסם, אבל חלק בלבד.
רוצים לגעת בדאו? אפשרויות (לא המלצות!)
אתם לא יכולים "לקנות את הדאו" ישירות, כמו שאתם קונים מניה של חברה מסוימת.
הדאו הוא מדד. מספר.
אבל אתם יכולים להשקיע בכלים שעוקבים אחרי ביצועי המדד.
הדרך הפופולרית ביותר היא דרך קרנות סל (ETFs – Exchange Traded Funds).
יש קרנות סל ששואפות לחקות את ביצועי הדאו ג'ונס.
הן עושות זאת על ידי קניית המניות שנמצאות במדד, בערך באותו משקל יחסי שהן תופסות במדד (לפי שיטת הדאו, כמובן).
כך, כשהמדד עולה, גם הקרן עולה (פחות או יותר), ולהיפך.
יש גם חוזים עתידיים על הדאו ואפשרויות (אופציות) על החוזים הללו, אבל אלו כלים מורכבים יותר שמתאימים בדרך כלל לסוחרים מנוסים יותר.
המטרה פה היא רק להזכיר את האפשרויות, לא להמליץ על אף אחת מהן. תמיד חשוב להתייעץ עם יועץ פיננסי מוסמך לפני קבלת החלטות השקעה.
דאו בטעם של פעם: אנקדוטות קטנות ומצחיקות
- חברת ג'נרל אלקטריק (GE) הייתה חלק מהמדד המקורי של 12 המניות בשנת 1896. היא יצאה ונכנסה מספר פעמים, ולבסוף יצאה מהמדד באופן סופי בשנת 2018. סוף עידן!
- השינוי הכי תכוף בחברות המדד היה בשנת 1932, בעיצומו של השפל הגדול. לא פחות משמונה חברות הוחלפו באותה שנה. כנראה שהוועדה הייתה עסוקה.
- אף פעם לא היו יותר מ-30 חברות במדד ה-DJIA (התעשייתי). היו מדדי דאו אחרים (תחבורה ושירותים), אבל ה"דאו ג'ונס" המפורסם הוא תמיד ה-30.
אלו דברים קטנים שמראים שהמדד הזה חי ונושם (ומשתנה), גם אם הוא נחשב "עתיק".
שאלות מהקהל (שאולי לא שאלתם, אבל הנה התשובות):
ש: האם הדאו ג'ונס הוא באמת המדד הכי טוב למצב הכלכלה האמריקאית?
ת: לא בהכרח. הוא טוב לראות מה קורה עם 30 חברות הענק ה"מסורתיות" והמוכרות ביותר. אבל הוא לא מייצג סקטורים שלמים וגם לא את אלפי החברות הקטנות והבינוניות שהן מנוע חשוב בכלכלה.
ש: מה ההבדל העיקרי בין הדאו ל-S&P 500?
ת: שני הבדלים עיקריים: 1. מספר החברות (30 בדאו לעומת 500 ב-S&P). 2. שיטת השקלול (משוקלל מחיר בדאו לעומת משוקלל שווי שוק ב-S&P). ה-S&P 500 נחשב על ידי רוב המומחים למדד שמייצג טוב יותר את השוק הרחב.
ש: למה הדאו ג'ונס עדיין משתמש בשיטת השקלול לפי מחיר? זה נשמע מוזר.
ת: זו בעיקר עניין של מסורת והיסטוריה. המדד הומצא ככה, ושינוי יסודי בשיטת החישוב היה שובר את ההשוואה ההיסטורית לאחור. למרות הביקורת, הם החליטו לדבוק בשיטה המקורית תוך שימוש ב"מחלק" כדי להתמודד עם פיצולי מניות ושינויים אחרים.
ש: האם כניסה למדד הדאו ג'ונס משפיעה על מחיר המניה של חברה?
ת: בדרך כלל כן. כניסה למדד היא בדרך כלל סימן חיובי מאוד. קרנות סל וגופים אחרים שעוקבים אחרי המדד צריכים לקנות את המניה כדי לחקות את המדד, וזה מגדיל את הביקוש למניה ויכול להעלות את מחירה. יציאה מהמדד יכולה להשפיע בכיוון ההפוך.
ש: האם כל החברות בדאו חייבות להיות אמריקאיות?
ת: כן. הדאו ג'ונס הוא מדד של חברות אמריקאיות גדולות. למרות שהרבה מהן הן חברות גלובליות עם פעילות בכל העולם, המטה והרישום העיקרי שלהן הוא בארה"ב.
ש: מתי מתבצעות החלפות של חברות במדד?
ת: אין לוח זמנים קבוע. ועדת המדד נפגשת לפי הצורך ויכולה להחליט על שינויים בכל עת. בדרך כלל מודיעים על שינויים כאלה מראש כדי לתת לשוק זמן להתארגן.
בסוף היום: הדאו ג'ונס הוא לא הכל, אבל הוא חלק מהסיפור
הדאו ג'ונס הוא מדד אייקוני.
יש לו היסטוריה ארוכה ומרתקת.
הוא פופולרי.
הוא מוכר.
אבל הוא גם… מיושן בשיטות מסוימות.
החישוב שלו מוזר (משוקלל מחיר).
הוא מורכב ממעט חברות (רק 30).
הוא לא מייצג את כל הכלכלה.
ובכל זאת, הוא עדיין כאן.
עדיין בכותרות.
עדיין משפיע על התפיסה הציבורית של מצב השוק.
הבנה של מהו הדאו ג'ונס באמת, איך הוא עובד, ומגבלותיו, היא קריטית.
זה מאפשר לכם לקרוא את החדשות הפיננסיות בעיניים מפוקחות יותר.
להבין שהכותרת "הדאו עלה ב-X נקודות" היא רק חלק קטן מהסיפור.
שיש עולם שלם של מדדים אחרים, שיטות חישוב שונות, וחברות רבות אחרות שמרכיבות את השוק.
הדאו הוא כמו הסבא החביב שמספר סיפורים מהעבר. חשוב להקשיב לו, אבל לא רק לו.
כדי להבין את התמונה המלאה של השוק, הסתכלו רחב יותר.
אבל אל תזלזלו בסבא. הוא שרד הרבה דברים ב-127 השנים האחרונות.
והוא כנראה יישאר איתנו לעוד הרבה זמן.
בסופו של דבר, הידע הוא הכוח הכי גדול שלכם בעולם הפיננסי.
מקווים שהמסע הזה לתוך עולמו של הדאו ג'ונס נתן לכם קצת מהכוח הזה.
וחשוב מכל – שזה היה מעניין!